קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ד
מצות קיא שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים וכל כהן שיבא עובד וחולק דכתיב וכי יבא הלוי מאחד שעריך ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת וגו' ובכ"ד מקומות נקראו כהנים לויים יכול אף בשאר ימות השנה כן ת"ל באחד שעריך ודריש ליה הכי כמו באחד שעריך כשכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחד וכיון דזוכה בעבודה זוכה באכילה דכתיב לכהן המקריב אותה לו תהיה בד"א בקרבנות הרגלים דכיון דאיתרבי לעבודה מבאחד שעריך דהיינו ברגלים איתרבי לאכילה כדכתיב המקריב אותה כדאמר ובחלוק לחם הפנים דכתיב בתריה דההוא קרא דאוקמי' ברגלים חלק כחלק יאכלו ואי בקרבנות מהתם נפקא דעובד ואוכל כדאמר אלא לחם הפנים איצטריך לרבוי שאין שום עבודה להם שכבר נעשית עבודתו משבת שעברה ובחלוק שתי הלחם של עצרת נמי שהרי הם באים בגלל עצרת אבל חובות הבאים שלא מחמת הרגל ברגל אין מקריבין אותם אלא משמר שזמנו קבוע דכתיב לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו אבות זה לזה שהתנו ביניהם שיהו משמשים כל אחד שבוע ונדרים ונדבות ותמידים דאיתנהו בשאר ימות השנה והן למשמר המשמש ליתנהו בכלל הרגל שלא יהי' שוין בהם אלא למשמר שבאותו שבוע יהי' כבשאר ימות השנה הילכך על כרחך לא איתרבו מחלק כחלק יאכלו אלא ממשמעותיה דקרא דבר שאין בו אלא אכילה והיינו לחם הפנים דאכילה אית ביה אבל עבודה לית ביה השתא ועבודת לחם הפנים דהשתא סידורו והקטרת הבזיכין למשמר הקבוע דלאכילה רבייה רחמנא לכל המשמרות מחלק כחלק יאכלו לא לעבודה.