קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ב
וככה עשהו משה רבינו במדבר לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל בשקל הקדש בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמון בושם דכתיב מחציתו חמשים ומאתים ולהכי נקט מחציתו שלא יהו שוקלין אותו הכל ביחד לחצאין וגזירת הכתוב הוא לרבות בו שתי הכרעות וקדה חמש מאות ומקנה הבשם חמשים ומאתים דמחציתו דקרא לא קאי אלא אקנמון בושם ומדמייתי לקנמון בושם בתרי זימני שמע מיניה הכרע אית ביה ולא היה שוקל אהכרעות לבד אלא מניחן כמות שהן והקב"ה יודע מה משקלן ומאי בד בבד דמשמע שלא היה בהם הכרע שלא יניח משקל במשקל וישקול שישקול כל בושם ובושם כנגד הברזל ולא ישקול במנין דמר דרור ויחזור וישקול קדה כנגד מר דרור. וכולהו שקלים בשקל הקדש ושוחק כל אחד ואחד לבדו דכיון שחלקם הכתוב במשקלם משמע שלא יערבם עד שישרה אותם במים זכים שלא יבלעו השמן כשיציפו אותו עליהם וכשהציף אותו עליהם קלט את הריח וקפחו שקנח השמן מעל העיקרין ונתנו בצלוחית וכשהציף אותו היה השמן י"ב לוגין כדכתיב שמן זית הין ובשל הכל על האש עד שאבדו המים כדכתיב רוקח מרקחת ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות כדכתיב יהיה זה לי לדורותיכם אלמא כולהו שנים עשר לוגין קיימי לעתיד לבא: