קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק י · הלכה לא
המלביש את חבירו כלאים ולא ידע הלובש שהוא כלאים והמלביש הוא מזיד המלביש לוקה והלובש פטור. [ולא מצאתי מאין לומד הרב ז"ל דין זה כי אפי' שהלובש הוא שוגג והמלביש מזיד נראה שאינו חייב מלקות אלא שעובר על לפני עור וגו'. ומצאתי להרא"ש ז"ל בתשובה (כלל ב סי' טז) שתמה הרב ז"ל על זה וכתב לא ידענא מנין מלקות זה למלביש דלא תלבש אלובש קאי ואי דריש נמי לא תלביש אם כן אפילו הלובש מזיד נמי ילקה המלביש גם הוא, דאין זה לאו שבכללות כיון דאתרי גברי קאי ע"כ. ונ"ל שהרב ז"ל סובר דאע"ג דלא אשכחן שדרשו חז"ל לא תלביש אשכחן דדרשי כי האי גוונא בת"כ (שמיני פרק יב) דכתיב גבי שרצים לא יאכל ודרשי' לא יאכיל , ואית דמפרשי (ר' אברהם זעירא בפי' המזרחי ויקרא יא, ג ועי' בקרבן אהרן שם) דאיירי במאכיל לחבריה עוף טמא בחזקת טהור כדכתבי' סוף הל' מאכלות אסורות, וגבי מלביש מסתברא טפי למידרש הכי, משום דמאכיל לאו מידי עביד אלא אלא דיהיב ליה למיכל ואכיל איהו גופיה, ומלביש הוא גופיה מלבישו, וחיובא לא אתי אלא אלבישה דאם לבש ונשאר לבוש כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אלבישה והוא לא לבש אלא שהלבישוהו בשוגג וכדאמרן].