קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יג · הלכה ח
השתי והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעים מיד שיטוו אף על פי שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר כת"ק דר' יהודה פרק י"א ובת"כ יליף לרבי יהודה מבגד דלא מטמא מיד דמה בגד עד שתגמר מלאכתו ולרבנן דמטמא מיד טעמא משום דכתי' או בשתי או בערב ומשמע משעה שנקראו שתי וערב ובגד מוקמינן ליה לדרשי' אחריתי ובעינן שיהיה בטווי כדי לארוג ממנו ג' על ג' כדתנן במתניתין ותניא בת"כ יכול יהיו מטמאין שתי וערב בכל שהן ת"ל בגד מה בגד מיוחס שיש בו ג' אף כולן כדי לארוג ג' על ג' ובין שהיה כולה שתי בין שהיה כולה ערב מטמא בנגעים כיון שיש בו לארוג ג' על ג' אי הוה חציו שתי וחציו ערב וכדתנן נמי במתניתין ותניא בת"כ שתי וערב אפי' כולה שתי אפילו כולה ערב היו חוטין פסוקין אפילו היו חוטין שיש בהם לארוג ג' על ג' לא מטמא בנגעים כדתנן נמי במתניתין דלא הוי חבור מה שהן מקובצין בפקעה אחד כיון שהם חוטין מופסקין ובעינן שיהיו מחוברין דומיא דבגד. ב' פקעו' המעורות זו בזו וכן החוט המחבר שתי שבין ב' עצי האורגים הנקראים כבדים וכן דפי חלוק אינם חיבור כדתנן במתניתין דאם נראה נגע באחד מהם השני טהור דכל חשוב בפני עצמו לא הוו חיבור כדא'. נראה הנגע בנפש המסכת שהוא חוט הערב שנכנס לתוך השתי ובשתי העומד בין כובד התחתון לעליון הרי אלו מטמאין בנגעים כת"ק דר' שמעון במתני' פרק י"א. נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור כדתנן נמי התם ומשמע בתוספתא דהיינו כשאין עתיד לארוג יותר ומשום הכי לא הוו חיבור זה עם זה נראה בסדין שורף את הנימין בנימין הסדין טהור כדתנן נמי התם פשה לסדין טמא כדתניא בתוספתא. נראה נגע בחלוק האימרות ניצולות אפי' הן צמר או פשתים ואינה נשרפת כדתנן התם סדין שנראה בו נגע מציל את האימריות אפילו הן ארגמן ותניא בת"כ ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים יכול כיון דכתיב בצמר או בפשתים יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת"ל באש תשרף ולא דבר אחר עמה דאף על גב דהיא מהדר אצרעת ממארת משמע נמי דלא ישרוף דבר אחר דהיינו גיזי צמר ואניצי פשתן עמה כדפי' ונראה דהיינו גיזי צמר או אניצי פשתן המחוברים לחוט השתי או הערב שהוא טווי ועדין מדובק בצמר או בפשתים שנטוו ממנו ואם כן למה נאמר בצמר או בפשתים להוציא את האמריות שבו דאינו טעונין שריפה בהדי בגד אוציא אימרות של זהב שאין מינו מטמא בנגעים ולא של ארגמן שמינו מטמא בנגעים דהוו מצמר ת"ל את אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע עכשיו לאפוקי ארגמן ותולעת שני דאף על גב דהוו צמר כיון שהן צבועין אינן מטמאין כדילפינן לעיל.