קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יא · הלכה א
מצות קעו שתהיה טהרת המצורע כמו שכתוב בתורה דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וגו' ומביאין מזרק של חרש חדש ונותן לתוכה רביעית מים חיים כדתנן ריש פרק ד' וכתיב אל כלי חרש אל מים חיים ותניא בת"כ אל כלי יכול אחד מכל הכלים תלמוד לומר חרש יכול מקידה שהיא שבירת כלי תלמוד לומר כלי וחדשה ילפינן בפרק שני דסוטה מדכתיב כלי חרש אל מים חיים מה מים שלא נעשו בהן מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה ותניא בת"כ ובסוטה מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית והוי מדרבנן ומביא שני צפרים דרור טהורות לשם טהרת צרעת כדתניא בת"כ ולקח למטהר לשם המטהר כלומר לשם טהרת מצורע בין איש בין אשה או קטן מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לבית כשרות למצורע למצורע כשרות לבית דלשם המטהר קרינא ביה כיון דהוי לטהרת מצורע צפרים מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהיו שוות ומנין אע"פ שאינן שוות כשרות בדיעבד ת"ל צפור צפור ריבה דסד"א תהיה תורת המצורע כתיב לעיכובא קמ"ל קרא יתירא דלא מעכב וכדא' פ"ב שעירי ושתהיה צפור דרור דרשינן במדרש רבה רבי יהודה ברבי סימון יבא הקול ויכפר על הקול דאילין צפריא קולנין ורבי יהושע בן לוי אמר ציפורי דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו ובת"כ תניא רבי שמעון אומר מה מים ברורים שבמינם כדכתיב מים חיים אף צפור ברורה שבמינה ואיפשר דאע"ג דילפינן ממים חיים דלא ליהוי עכובא בצפרים שיהו דרור מן המובחרים. ושוחט הברורה שבשתיהן על המים שבכלי וממצה עד שיהי' הדם ניכר במים כדכת' ושחט את הצפור האחת ותני' בת"כ ברורה שבשתיהן דהאחת משמע הברורה ושיהיה הדם ניכר בהם משמע מדכתיב וטבל אותם בדם הצפור השחוטה דאף על גב דדם היה בתוך המים ניכר שהוא דם ובפרק ג' אמרינן מים חיים רביעית שדם צפור ניכר בהן. וקובר הצפור השחוטה בפניו כדתנן במתני' פרק בתרא ובסוף התמורה מתנינן לה בהדי נקברין דאיסורין הנאה נינהו [ובפניו לא ילפינן ליה בתורת כהנים מקרא והרב ז"ל כתב ודבר זה הלכה מפי השמועה] ובפניו ילפינן ליה. ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה אורך אמה ורביע עובי כרעי המטה כדתנן במתניתין וכדתניא בתוספתא ובת"כ עץ ארז יכול כל עץ תלמוד לומר ארז יכול טרף כלומר עלה ממנה ת"ל עץ הא כיצד זו בקעה של ארז ואזוב שאין לו שם לווי כדדרשינן גבי פרה אדומה דאזוב סתם הוא אותו שאין לו שם לווי ואין פחות מטפח נראה דילפינן ליה מדכתי' ביה לקיחה ושני תולעת משקלו שקל והשיעורין הלכה למשה מסיני טעמה פוסלת בצביעת שני תולעת בצביעה תחלה דבעינן לשמה כדילפינן התם בדוכתיה ובת"כ דרשינן אי תולעת יכול כל צבעונין ת"ל ושני תולעת הא כיצד זו זהורית טובה דאית ליה זוהר טוב מצבע תולעת. וד' מינין אלו מעכבין זה את זה כדתנן פרק הקומץ רבה ובגמרא יהיב טעמא דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תהיה עיכובא הוא ומים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם ותנא ושייר ולא חשיב הזאות מצורע דמעכבי נמי כמו שכתבו בתוספות עלה דמתניתין ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולים [דמשמע עץ ארז ואזוב שלמים]. וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתם במים שבכלי ובדם שבו ומזה שבע פעמים כדתניא במתניתין פרק בתרא וכדכתיב בקרא את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ותניא בת"כ יכול לא תהא עמהם בכלל טבילה הואיל ולא היתה עמהם בכלל אגודה דכתיב את הצפור החיה יקח אותה דמשמע דמפרישה לעצמה והדר ואת עץ הארז ואת וגו' דמשמע דאינהו באגודה אחת וקיחה אחת לשלשתן להכי הדר כתב ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה החזיר את הצפור לכלל טבילה והזאת שבע פעמים דכתיב והזה עליו המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטיהרו וכו' ותנן פרק בתרא לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו והלכתא כתנא קמא ומשמע ליה על המטהר לאחר ידו. ומשלח את הצפור מן העיר חוץ לחומה ואינו הופך פניו לים ולא לעיר ולא למדבר אלא לשדה כדתנן במתניתין דכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה אל מחוץ לעיר משמע דאין הופך פניו לעיר ומדכתיב אל פני השדה משמע לא לים כשהיא עיר יושבת בשפת הים ולא למדבר כשיושבת על שפת המדבר שלחה וחזרה ואפילו מאה פעמים חוזר ומשלחה. ואחר כך מגלח הכהן את המצורע מעביר תער על כל בשרו הנראה ותניא בת"כ וכבס המטהר את בגדיו וכי מה זה בא ללמדנו אם ללמד שיטמא בגדים במגע ולהכי הוצרך לכיבוס ק"ו הוא מימי ספרו שאינו מטמא בביאה לבית ומטמא במגע דכתיב ביה נמי כיבוס בגדים אם כן למה נאמר וכבס אחת מלטמא משכב ומושב ואחת מלטמא בגדים וגלח את כל שערו פרט לבית הסתרים דנאמרה תגלחת אחר כך בימי ספרו מה להלן פרט לבית הסתרים כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח ודרשינן את כל שערו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו הם הנראה אף כל הנראה פרט לבית הסתרים וה"נ דנאמרה תגלחת פרט לבית הסתרים כרבי עקיבא דדריש ריבויי ומעוטי את כל שערו ריבה את ראשו ואת זקנו מיעט ואת כל שערו יגלח הדר ריבה מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעטה מיעט שבתוך החוטם והיינו דתניא ומגלח כדלעת ואחר כך מכבס בגדיו וטובל כדכתיב וכבס ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו דהיינו שיכנס לפנים מן החומה ומונה שבעה ואף על גב דכתיב וכבס המטהר את בגדיו והדר וגלח את כל שערו כיון דילפינן מימי ספרו והתם כתיב גילוח והדר כיבוס ורחיצה הכא נמי האי גילוח דהכא הוי קודם כיבוס וטבילה דהכא נמי כתיב רחיצה דהיינו טבילה בתר גילוח וכל שלא רחץ אכתי מטמא בביאה ומשכב ומושב ואם כן כיון דטבילה הוי בתר גילוח כיבוס נמי הוי בתר גילוח וכיון שטבל טהור מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. ואסור בתשמיש המטה כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואין אהלו אלא אשתו כדאמרינן ריש פרק ז' מחוסרי כפרה ובמועד קטן ומצורעת מותרת בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו ולא אהלה כדאיתא התם.