קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק טז · הלכה א
בית המנוגע אב מאבות הטומאה כל הנוגע בו יטמא וכן אבנים שחולצים ממנו אחר הסגר ואבנים ועצים ועפר שנותצין ממנו כולן אבות הטומאה כדתניא בתוספתא דנגעים פ"ו אלו ואלו טמאים במגע ובמשא וקאי אאבנים מנוגעות שחולצן ואאבני נתיצה ומטמאין נמי בביאה כדתנן במתניתין פי"ג דאבן אחת מטמא בביאה ותנן נמי התם אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית רבי אליעזר חסמא אומר במשהו מר יליף ממת דצרעת איתקש לטומאת מת כדכתיב אל נא תהי כמת ומר יליף מאיברים של מת דתנן בפרק קמא דאהלות האיברים אין להם שיעור כיון דילפינן בגד צמר ופשתים ושתי וערב וכל כלי עור דמטמאי נמי בביאה שהוקשו כולן לבית בקרא דכתיב זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' וכדא' לעיל ספי"ג משמע דאבני בית נמי ועציו ועפרו מטמאין נמי בביאה כדאמרינן וכולן אסורין בהנאה כדילפינן גבי צרעת ממארת דכתיב בבגדים תן בו מארה ואל תהנה בו ואפילו עשאן סיד והכא נמי בבתים כתיב צרעת ממארת וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אף על פי שאינה מוקפת חומה כדכתיב והשליכו אותן אל מחוץ לעיר חוץ לכל עיר כדאמרינן לעיל ספי"ג.