קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ז · הלכה ה
כל טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור כדאמר' נתגלה כעדשה מבשר חי יטמא חזר ונתכסה נטהר אפילו מאה פעמים כדילפינן מדכתיב או כי ישוב התחיל להתגלות והולך ומתגלה טמא עד שיתמעט בהרת מגריס כל הראוי ליטמא בבהרת מעכבת ההופך כולו לבן ושאינו ראוי אינו מעכב כדתנן פרק ח' ומפרש להו במתניתין דעור הבשר ראוי ליטמא וראש וזקן והנהו דחשיב התם דאינם מטמאים בבהרת אינם מעכבים את הפריחה ואפי' חזרו אלו ונעשו כעור הבשר שנקרחו הראש והזקן ונעשו צרבת השחין והמכוה שהרי הם ראוים ליטמא בבהרת אין מעכבין את הפריחה כדתנן נמי התם דכיון דבשעת פריחה לא הוו ראוים ליטמא לא מעכבי וטהור פרחה בכולו אבל לא בפחות מכעדשה סמוך לאלו וחזרו ונעשו ראויים אף על פי שמקום המחיה שהוא מה שנשאר סמוך לאלו נעשה בהרת טמא עד שתפרח בכולו כדתנן התם וטעמא דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאישתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש או לאחרים ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב פריחה כיון שכבר חזרו אלו ונעשו כעור הבשר ראוים לבהרת ולא מהני עד דפרח נמי עליהו והכא דאמרינן לעיל דבשר חי כעדשה שלא נהפך לבן מתחלתו מעכב את הפריחה הא פחות מכעדשה אינו מעכב היינו כשאין פחות מכעדשה זה סמוך לאחד מאלו דא"א לו להיות כעדשה אבל כשהוא סמוך לראש או לאחרים טמא שאם תחזור הראש להיות כעור הבשר כגון שנקרח כולו או קצתו אצל זה הפחות מכעדשה יצטרף עמו להיות כעדשה ויטמא ובשלא נשאר אפילו פחות מכעדשה סמוך לאלו טהור דהא פרח בכולו ואפילו נקרחו הראש והזקן אח"כ כדתנן במתניתין דכיון דבשעת פריחה לא היו ראוין לא מעכבי וטהור והרב ז"ל השמיט בבא זו וצ"ע למה השמיטה. היו בה שתי בהרות א' יש בה סימן טומאה וא' טהורה בסוף שני לאחר הפיטור ופרחה מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו טהור כדתנן התם פרק ח' משום דטהורה נעשת טמאה כשפרח ממנה לטמאה שהרי פשתה וכי פרחה אח"כ בכולו הוה ליה פורח מן הטמא והוא טהור כן כתב הרא"ש ז"ל והרב ז"ל כתב מפני שכבר היה מוחלט בטומאה ואף על פי שלא הפרחה ממנה הוי פורח מן הטמא ולא עוד אלא אפי' היה אחת משתי בהרות אלו (כ"ש) [א'] בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו וב' ריסי עיניו וכשנדבקין נראין כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור דהוי מן הטמא טהור כיון דאחד ממנה טמאה ורבותא אשמועינן דאפילו שלא פרחה בכולו אלא מן הטהורה וכללה כל הגוף מן הצד הא' עד שהגיעה הפריח' לטמא' שאצלה הוי פורח מן הטמא כיון שכבר היה טמא בטמאה ולהכי טהור דמבבא דלעיל לא שמעי' אלא כשפרח מן הטהור' ואחר כך מן הטמא' פרח בכל הגוף עד שהגיע לטמא' כדפי' ולהכי נקט לישנא דולא עוד אלא אפילו היו וכו' ובפי' המשנה נראית שמפרשה הרב ז"ל פירוש אחר בבבא זו דלענין פריחה בכולו אף על פי שאינו נראה לבן כולו כשמתפרדין איברים אלו זה מזה אפילו הכי הוי פריחה בכולו כיון שכשמדבק זה לזה הן נראין כא' והם לבנים הוי פריחה בכולו דבמתניתין לא תנן בהדיא אחד בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונ' אלא בשפתו העליונ' ובשפתו התחתונ' וכו' הרא"ש ז"ל פי' דלאו לענין פריחה תנן אלא לענין צירוף שאם היה חצי גריס בהרת בשפתו העליונ' וחצי גריס בשפתו התחתונ' וכשסוגר פיו נראה בהרת כגריס הוא דאינו מצטרף כיון שכשפותח פיו אינו מחובר חצי גריס לחצי האחר.