קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה ח
מי שנשר כל שער ראשו מחמת חולי או מכה או שאכל או סך דברים המשירים את השער מן הקדקד ולמטה שופע לאחור נקרא קרח ומלפניו נקרא גבח כדתנן ס"פ עשירי דנגעים דכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא אין לי אלא פאת פניו מנין אף את הצדעין מכאן ומכאן תלמוד לומר אם מפאת פניו טהור הוא מטומאת נתקים שאין קרחת נידון בסימני ראש וזקן שהוא מקום שער וכדכתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא משמע רישיה דקרא דקרח הוא הוי מלאחוריו ותניא בת"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת אימא קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מנין אכל וסך ת"ל קרחת קרחת ריבה והרב ז"ל כתב מי שנשר שער ראשו בין מחמת חולי וכו' ואפשר לומר דמחמת חולי דממעט בת"כ היינו כשראוי לחזור ולגדל שער אחר כך כדקתני מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אבל אם הוא חולי שאין ראוי לגדל שער עד לאחר זמן הוי קרחת דומיא דמכה דקתני נמי מתניתין דכשאינה ראויה לגדל שער הויא קרחת. ומיטמא בשני סימנים במחיה ובפסיון ובשני שבועות כדתנן פרק עשירי וב' שבועות נפקא לן בת"כ מדכתיב בקרחת ובגבחת כמראה צרעת עור בשר מה עור בשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות ומטמא בד' מראות כנגע עור הבשר ופתוך מנין ת"ל נגע לבן אדמדם ומחיה ופסיון נפקא לן מדכתיב צרעת פורחת היא בקרחתו וגו' צרעת מלמד שמטמאה במחיה דכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' פורחת מלמד שמטמאה בפסיון היא דאינה מטמאה בשער לבן והא דלא קאמר איפכא שיטמא בשער לבן ולא במחיה כשחין ומכוה דלא מטמאי במחיה משום דסתמה לא מגדל שער ומחיה מטמאה בתחלה ובסוף הסגר ואחר הפיטור ופסיון אחר הסגר ואחרי הפיטור כבהרת ושאת.