קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת מת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ד
עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא פרק ב' דאהלות רבי עקיבא מטמא והיינו במשא דבמגע אין נוגע וחזר ונוגע ואין חיבור בידי אדם חיבור וכן רובע עצמות המת שנדקדקו ואין בכל אחד מהם עצם כשעורה מטמאין באהל שם במשנה רבי שמעון מטהר וחכמים מטמאים. כזית מן המת שחתכו נחלקים ורדדו ודבקו מטמא באהל ובמשא ואינו מטמא במגע אף ע"פ שחברו דחיבור אדם אינו חיבור וכדאיתא בתוספתא דאהלות פרק ד'. כזית שלם שהתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור שם בתוס' וטעמא דכזית שלם כיון שהיה טמא קודם ה"נ השתא דלאו מידי חיבור עבד איהו אבל כשהיה מפורד שלא היה מטמא במגע התיכו ונתחבר הוי חיבור בידי אדם ולא שמיה חיבור דהא פרח ליה טומאה מיניה כשנתפרד כדאיתא פכ"ג. שדרה שנגררו רוב חוליות שבה אף על פי ששלדה קיימת אינה מטמא' באהל ובקבר הקבר מצרפה וכתבו בתוספות פרק כ"ג דהכי גמירי לה דכשגרר רוב צלעות שבה שעקר רוב הצלעות טהורה אף על פי שהן מונחות אצלה ובקבר אפילו משוברת ומפורקת טמאה שהקבר מצרפה להיות כמו שלימה.