קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה יט
השמן הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו ובתוספתא תניא לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו וע"כ כשהוא קרוש מיירי דאי אינו קרוש בכל דוכתא משמע דשמן חשיב משקה וכמו שכתב ר"ת פרק הקומץ רבה דהא דפסקי' התם הלכתא כרבי שמעון שזורי דיין דוקא הוי תחלה ולא שמן ודבש איירי בקרוש ואם כן מה שכתב הרב ז"ל בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו היינו בקרוש וחזר ונמחה כמו שהוסיף הר"ש ז"ל על דברי ר"ת ז"ל פרק שלישי דטהרות אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם וכמו שכתב הרב ז"ל ריש פרק תשיעי ובתוספתא דקתני לאוכלין מטמא וכו' איירי שנטמא קודם שקרש ולא נימוח אחר כך וכן הדם שקרש חשב עליו למשקין בטלה דעתו כדתניא התם בתוספתא בהדי שמן וכן דבש כדתניא נמי התם בההיא תוספתא גופא ומייתי לה הר"ש ז"ל פרק שלישי דטהרות ושאר כל מיני פירות לא אוכל ולא משקה וחשב עליו לכל בטלה דעתו כדתניא בההיא תוספתא. והשלג חשב עליו לאכילה בטלה דעתו דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל כדתניא נמי התם ומייתי לה פרק כל היד ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה נטהר מקצתו כגון חשב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלים אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חיבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהור מלטמא אלמא מטהרת להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן כן כתב רש"י ז"ל פרק כל היד העבירו על גבי כלי חרש הטמא מטמא כולו שם פרק כל היד אקשינן סיפא דקתני נטהר כולו למימרא דניטמא כולו והא אמרת נטמא מקצתו לא ניטמא כולו ושני אביי כגון שהעבירה על אויר תנור ושרץ בתוכו דהתורה העידה על כלי חרש אפילו מלא חרדל דכולו אפילו מה שאין נוגע בו טמא מן האויר כדכתיב כל אשר בתוכו וגו'.