קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ו
דברים שאינם נאכלים לאדם מפני הנאת גופן אלא מפני טעם שנותנים במאכלות או מפני הריח או המראה אינם מקבלים טומאה כדתנן פ"ג דעוקצים ומייתי לה פרק בא סימן ואמר נמנו וגמרו דאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דכל מידי דלא עביד לאוכל אלא להטעים הקדרה לא מטמא והוא הדין לריח ולמראה דלאו אוכל הוו וקרא אוכל קאמר מכל האוכל אשר יאכל וכו'. השבת משנתן טעם בקדרה אינו מתטמא כדתנן פ"ו דעוקצין משום דהשליך כל כחו בתבשיל ונשאר כזבל. ותמרים וגרוגרות בקדרה עדין הן מתטמאין עד שיפסלו מאכילת אדם כדתניא בתוספתא. העוקצים והקור דהוו כעץ תנן ליה נמי התם ושלקן וטיגנן אמר וכו' בכל מערבין דהוו אוכל וחרצנים וזגים תניא בתוס' אף על פי שכנסן לאוכלין בטלה דעתו וזתים וענבים הקשים אם כנסן לאוכלין מקבלין טומאה ובתוספתא מצאתי דבטלה דעתו. וכפניות ופגין ובוסר וקצח הוו אוכל כדתנן להו התם וכו'. לולבי זרדים וחרובין תניא להו נמי התם דמשימתיקו טמאים טומאת אוכלין ושל ערל ועלי הלוף השוטה והתם תניא עלי הלוף בהדי חרדל ותרמוסין ושאר כל הנכבשין דמטמאין טומאת אוכלין אפילו לא המתיקו דהוו אוכל ונראה דהוי טעות דבמתני' תנן התם עלי לוף שוטה בהדי של ערל ולולבי זרדין וכו'. עלי הזתים שכבשן אינו אוכל וכן כשות של כשות והנץ.