קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה א
מצות קפז שצונו לדון בדין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן כמו שכתוב בתורה. כל אוכל המיוחד לאדם מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן חשבו עליו ויחדו למאכל אדם וכדתנן פרק שמיני דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב וכל שאינו מיוחד וכו' טעמא משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל ודרשינן בת"כ יכול אף אוכלי בהמה יהו מטמאים באויר כלי חרס תלמוד לומר האוכל דהוי אוכל אדם דהאוכל משמע האוכל המיוחד יכול שאני מוציא אוכלי בהמה שחשב עליהם לאדם תלמוד לומר כל אוכל יטמא יכול כל אוכל ת"ל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכו'. ואין מקבל טומאה עד שיבלל תחלה כדתנן פרק ג' דעוקצין כל האוכלין המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינם צריכין מחשבה וכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם וכו' וכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים פעם אחת ואפילו הוא נגוב עתה כדדרשינן בת"כ ממים על זרע ונפל מנבלתם עליו דמשמע בתר הכי אף משניגב שלא הקפידה תורה אלא שירד לו הכשר טומאה פעם אחת דשוב אינו נעקר ממנו. והשבעה משקין הן המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש דכתיב בסיפיה דקרא דאשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ויש לדרוש המקרא כך אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל וכל הני נמי משקה נינהו יכול מי תותים ומי רמונים ומי פירות ת"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן והדבש והחלב והדם שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי פירות שיש להם שם לווי ודבש דבורים אין לו שם לווי דבש סתם מיקרי דדבש צרעין לא הוי דבש סתם ובתוספתא דשבת תניא מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנין ליין דכתיב אשקך מיין הרקח וכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן דכתיב משתה שמנים וכו' וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וטל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים ודם דכתיב את מקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ובת"כ אשר ישתה זו הדם דכתיב ודם חללים ישתה וגו'. ואינם מכשירים עד שיפלו על האוכלים ברצון הבעלים כדדרשינן בת"כ וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא כתיב זרע בטהור וטמא וזרע משמע בין מחובר בין תלוש בין אוכל אדם בין אוכל בהמה ונתינת מים משמע בין מתן בידי שמים בין מתן אדם ולהכי מוקמינן לקרא דטהור במחובר ובאוכל בהמה ובמתן בידי שמים דאי מחובר מכשיר ליכא זרע שלא הוכשר ואי אוכל בהמה אפילו אוכל אדם חזי לבהמה ואי מתן בידי שמים טמאת הכל דכולהו זרעים מן מי גשמים קא רבו ואם כן קרא דטמא הוי בתלוש ובאוכל אדם ובמתן בידי אדם דהוי כרצונו דאי שלא מרצונו אפילו מתן בידי אדם לא מכשיר דכתיב כי יתן וקרי כי יותן דכי יותן דומיא דכי יתן מה כי יתן לרצונו ולדעתו אף כי יותן שנתרצה והמשקה סרוח אינו מכשיר כדתניא בתוספתא דטהרות פ"ט וטעמא כדמשמע בת"כ משום דכתיב אשר ישתה דמשמע ראוי לשתות אדם כאוכל שהוא ראוי לאדם ועוד דאית ליה שם לווי דלאו מים סתמא מיקרו וכו' וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שהוא נגוב עתה מקבל טומאה כדילפינן וכן שאר מי פירות ילפינן לעיל דאין מכשירין דאית להו שם לווי כדאמרינן וכן אין מקבלין טומאה כלל כדתנן פ' בתרא דתרומות.