קרית ספר על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה א
צער משתלם אפילו שלא במקום נזק כדתנן בהחובל ואמרינן בגמרא דף פ"ד בן עזאי היא דאמר כויה נאמרה תחלה וסתם כויה דאית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלוי אכויה דרישא דבלא חבורה היא וחייב בצער בלא נזק וכיון דילפינן לצער שלא במקום נזק ה"ה לשבת או ריפוי או בושת שלא במקום נזק אי נמי בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי רבי ובן עזאי רבי סבר אין דנין אותו בכלל ופרט כויה וחבורה ואין בכלל אלא מה שבפרט יש עמה חבורה אין אין עמה חבורה לא דכיון דכתיב פצע בנתים הוו מרוחקין ומתחלת המקרא אנו למדין שהוא חייב בכויה גרידתא וחבורה איצטריך לדמים יתירים כשיש בכויה חבורה דמשלם תרויהו ומתניתין רבי היא כדאמרינן התם דף פ"ה א"נ כמו שפי' התוספ' שם לדמים יתירים שמשלם בצער שיש בו רושם מבצער שאין בו רושם. הבעיתו בלא נגיעה פטור מדיני אדם ואם אחז בו או בבגדיו חייב בתשלומין כדאיתא התם דף צ"א גבי חירשו.