קרית ספר על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה א
מצות קצז לדון בחובל בחברו או מזיק ממונו שחייב החובל בחמשה דברים נזק וצער וריפוי ושבת ובשת ומשתלם מן היפה שבנכסיו כדילפינן בקמא ד"ה תחת נתינה ישלם כסף דכולן כאבות לשלם ממיטב כדכתיב בשן מיטב שדהו וגו' וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל והואיל וכתיב בחובל בחברו תחת דכתיב פצע תחת פצע כולהו חמשה דברים דידיה משור מועד ילפינן דכתיב ביה שור תחת השור מה התם ממיטב דגמרינן משן ורגל אף הכא נמי מיטב וחיוב נזק ילפינן מדכתיב עין תחת עין דהיינו ממון כדילפינן בריש החובל בגוונא טובא ותנא דבי רבי ישמעאל כן ינתן בו אין נתינה אלא ממון וקרא יתירא דרשי דמכדי כתיב ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו כן ינתן בו למה לי ש"מ ממון והרי הוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח וכו' ודרשינן לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי איברים ולחבלות ולא תחוס עינך הנאמר בחובל שלא תאמר עני הוא ושלא בכוונה עשה ולא ישלם וחבורה תחת חבורה שכתובה אצל עין תחת עין היינו ממון כדכתיב וכי יכה איש את רעהו וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא למדנו שתחת הכאה בחבורה הוא ממון וכן מה שנאמר בעין ובשאר איברים. ומנין שחייב בצער בפני עצמו דדרשינן התם ריש פרק החובל פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק וקרא יתירא דרשי דהא כתיב כויה תחת כויה ושבת ילפינן מדכתיב שבתו יתן ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק כדאמר' רפ"ה ובשת דכתיב ושלחה ידו והחזיקה וגו' וכתיב וקצותה את כפה דהיינו ממון. ואינו חייב עד שיתכוין כדכתיב ושלחה ידה והחזיקה במבושיו מבושיו של זה שכוונה לו ולא של אחר שלא כוונה לו.