קרית ספר על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה א
נשים ועבדים פטורים מן הראיה משנה קמייתא דחגיגה חוץ מחרש שוטה וכו' ונשים ועבדים שאינם משוחררים ובגמ' זכור להוציא את הנשים דאף על גב דכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות איצטריך למעוטינהו דסד"א נילף מהקהל דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות אתא קרא למעוטינהו עבדים מנ"ל אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ואף על גב דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמרינן לה לה מאשה אפילו הכי איצטריך קרא לחציו עבד וחציו בן חורין והיינו דקתני ועבדים שאינם משוחררים דהיינו לגמרי. וכל האנשים חייבים שם הכל חייבין בראיה ואין דואגים על בתיהם דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך וגו' וכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' וחגר והסומא קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצות אף חרש דלאו בר דיעה הוא קמ"ל כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר חגר נפקא לן מדכתיב רגלים פרט לחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו דרגלים משמע דממעט מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו והרך והענוג מרבי להו מתניתן מדתנן מי שאינו יכול לעלות ברגליו וכתיב כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ומפנקי אין הולכין בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו וטמא וערל שם תנא הערל והטמא פטורין מן הראי' ואין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה כי טמא שאינו יכול ליכנס במקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה אינו בהבאה וערל שמתו אחיו מחמת מילה מרבינן ליה כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא חרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שם תניא נמי הכי הכל חייבין בראיה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראיה ואף על פי שפטורין מן הראיה חייבין בשמחה לענין ראיה גמרי ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבוא כל ישראל לראות וכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר דקרינא ביה למען ילמדו לאחרים דכל המצווה ללמוד מצווה ללמד לאחרים ואין זה ראוי ללמד לאחרים וחרש באזנו אחת שם מימרא דרבי תנחום דכתיב באזניהם וחגר ברגלו אחת נמי מימרא דרבי תנחום דכתיב רגלים וסומא בעינו אחת שם משום רבי יהודה סומא באחד מעינו פטור מן הראיה דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות דיראה כתיב וקרינא יראה יראה כל זכורך את פני האדון משמע רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו כדרך שבא לראות כך הוא בא ליראות ממך מה לראותך בשתי עיניו אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם. טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהם ספק אשה תנו רבנן זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמשמע לן דבריה בפני עצמה הוא וטומטום איצטריך כשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הילכך איצטריך קרא למעוטי ומטעם ערל לא מיפטר דכיון דלא איפשר למול לא מאיס.