קרית ספר על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ט · הלכה ז
הבא במחתרת אין לו דמים כדכתיב אם במחתרת ימצא הגנב וגו' ותנן בפרק בן סורר דע"ב דנידון על שם סופו ובגמרא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ורואה שאחר נוטלו ושותק ויודע זה הגנב ומימר אמר אי קאי באפי קטילנא ליה ומלמדתך תורה מאחר שהוא בא להרגך השכם אתה להרגו כדכתיב אין לו דמים כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להורגו וקרא דכתיב אם זרחה השמש עליו דמים לו דמשמע ביום חייב אינו [כן] דא"כ יאמר אם זרחה השמש ולא יאמר עליו למדרש אם הדבר ברור לך כשמש שאינו בא להרוג. וכל אדם נמי רשאי להרגו דכיון דחשבין ליה רודף הא ילפינן התם ניתן להצילו בנפשו מהיקשא דכי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו וכו' דנערה מאורסה ניתן להצילה מדכתיב ואין מושיע לה הא יש לה מושיע מושיעה בכל דבר שיכול להושיע והכא נמי כתיב והוכה ומת ודרשינן והוכה בכל אדם ואפילו אינו בעל הממון מדלא כתיב והוכהו וקמ"ל דרודף הוא וכדאמרינן התם. ובין בחול בין בשבת ילפינן מדכתיב אין לו דמים גבי איניש דעלמא לומר אין לו דמים אפילו בשבת סד"א מידי דהוה אהרוגי ב"ד בשבת לא קטלינן קמ"ל הכא משום פקוח נפש דהאיך. ואחד הבא במחתרת או שנמצא בתוך חצרו או גגו או קרפיפו דכתיב ימצא הגנב מכל מקום מדלא כתיב אם במחתרת ימצאנו וכתיב הגנב יתירא משמע בכל צדדין שיראה לו שהוא גנב ומה תלמוד לומר מחתרת מפני שרוב גנבים מצויים במחתר' ותניא נמי מחתרתו זו היא התראתו דכל גנב הוי כבא במחתרת דבא להרוג וזו היא התראתו כדאיתא התם ולהכי קטן נמי שהוא רודף ניתן להציל הנרדף בנפשו אף על גב דקטן הוא ולא בר קבולי התראה הוא מחתרתו זו היא התראתו כדאמ'.