קרית ספר על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ט · הלכה ב
אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים כדכתיב והתעמר בו ומכרו וכדתנן התם דף פ"ה עד שיכנסנו לרשותו מדכתיב ונמצא בידו ותניא במכילתא ונמצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים בידו ברשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו והתעמר בו משמע עימור כל שהוא ואפילו פחות משוה פרוטה בנטען או נסמך בו ואפילו הוא ישן כדאמרינן התם. מכרו לאחד מקרוביו של נגנב פטור דכתיב גונב נפש מאחיו עד שיבדילנה מאחיו ומקרוביו במכירה כדתניא התם וכן אם היה ישן משעת גניבה עד מכירה או מכר אשה לעוברה פטור דהוי בעי' התם בגמרא אי דרך עימור בכך דזגא עליה כשהיא ישן או אוקמ' לאשה באפי זיקא וכל כמה שהיה עב' מועיל יותר להגין בפני הרוח והרי נשתמש בעובר או אין דרך עמור בכך תיקו וכל ספק נפשות להקל דדילמא אין דרך עמור בכך ואף על גב דאמרינן לעיל דאפילו נתעמר בו כל שהוא ישן הוי עמור היינו משום דגנבו ומכרו ניעור.