קרית ספר על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ו · הלכה י
האשה שעשתה שליח קבלה ואמר לו הבעל הולך לה או הולך ותן לה עקר שליחות דהרשות בידו דלא עדיף שלוחה ממנה דאם לא רצה לתת לה גטה אלא שעשה שליח הרשות בידו כ"ש אם לא רצה לתתו לשלוחה בתורת שליח קבלה אלא בתורת שליחות הרשות בידו. ואם אמר תתקבל לה או זכה לה לא עקר שליחות הקבלה. שליח האשה שאמר לו שליח קבלה אני ואמר לו הבעל הילך כמו שאמרה היא והביאו ואמרה היא לא שליח קבלה שמתיך אלא שליח הבאה אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת שהרי עקר שליחותא כי אמר לו שמעולם לא נעשה אלא שליח קבלה והוא אדיבוריה הוא דקא סמיך והאי דקאמר כמו שאמרה דמהימנית לי דשליח לקבלה את הוא דקאמר הילכך אינה מגורשת דכי יהביה בעל ניהליה אדעתא דשליח קבלה יהביה והרי היא מכחישתו. ואם אמר שליח הבאה אני ואמר הילך כמו שאמרה והיא אמרה שליח קבלה שמתיך לא עקר שליחותה אלא גרע אותה ומגורשת ממה נפשך אי אדיבורא דידה קא סמיך הרי נתגרשה מיד שהגיע גט ליד השליח ואי אדיבוריה קא סמיך משהגיע גט לידה מיהת מגורשת וליכא למימר דילמא אדיבורא דידה קא סמיך ולא עשאו שליח הולכה ושליח קא עקר ושליחות האשה דאמרה שליח להובאה הוית לא לקבלה דהא מאן דניחא ליה למיטרח בהולכה כ"ש דניחא ליה להיות שליח קבלה הילכך מה נפשך משיגיע גט לידה מגורשת. הבעל ששלח גט ואמרה אשתו לשליח יהיה פקדון אצלך או הרי את שליח לקבלו לי מגורשת מספק אי בעינא דיחזור שליחות אצל הבעל כיון דניתק משליחותו או לאו דין שליח עם האשה כדין הבעל עם אשתו כדלעיל.