קרית ספר על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ג · הלכה יא
שולח יד בפקדון אפילו על ידי שליח הוי גזלן וחייב באונסיו דמדכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו וגו' משמע דאם שלח בו יד נתחייב באונסיו וכתיב על כל דבר פשע לרבות עבדו או שלוחו כדתניא סוף פרק המפקיד דף מ"ד וחשב לשלוח יד אינו חייב עד שישלח כדכתיב אם לא שלח ידו וגו' כדתנן התם לב"ה ושליחות יד אינה צריכה חסרון כדאמר רבא התם דף מ"א משום דלא תאמר שליחות יד בשומר חנם ושומר שכר ותיתי משואל דלדעת בעלים שלח בה יד לעשות מלאכתו וחייב באונסין הני דשלא לדעת לא כל שכן דחייבין אם כן למה נאמר בשתיהן חדא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון דיו להיות כשואל מה שואל אם בעליו עמו לא ישלם אף שומרים ששלחו יד כתב קרא יתירא לחייב אפילו בבעלים וגלי רחמנא בחד והוא הדין בכולהו. הגביה הפקדון ליטול ממנו חייב אף על פי שלא נטל שהרי קנאה בהגבהה ואם הגביה כיס ליטול ממנה דינר דלא הוו גוף אחד הוי ספק סוף פרק המפקיד אי חשיב שליחות יד קודם שיטול משום דנטירותא דכיס עדיף דנראה הוא ומשתמר ואין נוח להיות נאבד כדינר יחידי או לא חשיב שליחות יד דהא מינטר נמי תיקו ואם לא הגביה אלא מה שנטל השאר הוי עדין ברשות בעלים אלא אם כן נפסד השאר מחמת זה כגון שהחמיצה החבית מחמת שהטה אותה ונוטל ממנה רביעית וכדאמרינן התם.