קרית ספר על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יב · הלכה טו
הלוקח עובר חמורו של נכרי או מוכרו לו פטור דאינו קדוש הואיל ויש חלק לגוי בו או באמו דכתיב הקדשתי לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים והאי קרא אכולהו בכורות קאי כדכתי' מאדם עד בהמה ושותפות נכרי נמי באם או בבכור אפילו באבר אחד כיון שעושה אותו בעל מום הרי זה פוטר דכתיב כל בכור בישראל וכל משמע למלויי אתא עד דליהוי כוליה דישראל ואמו נמי בעינן כל מקנך תזכר אם כל המקנה שלך תזכר אם יהא שלך זכר תקדישהו כדמתרגמינן דוכרין תקדיש ואף על גב דהאי קרא בפטר שור ושה כתיב אפילו הכי כיון דבעינן ביה כולו לישראל לאפוקי שותפות גוי בין בכור בהמה טהורה בין בטמאה כדילפינן מכל בכור בישראל דקאי אכולהו כדאמר' ה"נ באמו גלי טהורה לטמאה דשותפות באם נמי פטור אפי' באבר אחד כבכור גופיה דאי הוי בעל מום נהי דהוה ראוי לכהן אלא כיון דאין ראוי למזבח מיפטר ואם כשיחתך חלק הגוי לא יהיה בעל מום חייב דלאו שותפות גוי אית ביה כיון דאין השותפות מגיע לעשותו בעל מום וכן המקבל חמור מן הגוי או נכרי שקבל ממנו הכל פטור דכתיב פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה עד שיהיה הכל בישראל. גר שנתגייר ואין ידוע אי קודם ילדה חמורו או אחר כך הויא ספיקא דאוריתא וצריך לערוף או לפדות והשה שלו דמוציא מחברו עליו הראיה.