קרית ספר על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ו · הלכה יב
עיסה שנילושה במשקין ונאפת על ידי האש חייבת בחלה דלחם מיקרי דכיון דכתיב במצת פסח לחם עוני למעוטי מצה עשירה משמע דלחם מיהא איקרי וכתיב הכא באכלכם מלחם הארץ אי נמי דכתיב הכא חלה וכתיב התם וחלת לחם שמן מה להלן שמן וקרי לה לחם אף הכא שמן ושמן משבעת המשקין הוא אבל עיסה הנאפת בחמה או המבושלת בקדרה או הנאכל בלא אפייה פטורין שאין חייבת אלא עיסה שסופה להאפות לחם למאכל אדם כדילפינן. ואם התחיל בה לאפות פת והשלימה מעשה חמה נראה דלא מיחייבא מדאורייתא וכן קלי שלשו שאינו צריך אפייה נראה דאם אפאו פת דלא מיחייב מדאוריתא דבעינן עיסה שאינה ראויה להאכל עד שתאפה כדכתיב בקרא עריסותיכם וכתיב לחם. ובענין דכותח נמי נראה דהוו חיוביהו מדרבנן.