קרית ספר על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה א
אזהרת ריו שלא לעבוד טמא דכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל וינזרו ויבדלו מלעבוד ואם עבד חלל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים אף על פי שלא שהה לשם דכתיב וינזרו וגו' ולא יחללו ויליף חלול חלול מתרומה דכתיב בה ומתו בו כי יחללוהו מה להלן במיתה אף כאן במיתה ולא יליף מנותר לכרת דחלול דרבים מחלול דרבים עדיף דחלול תרוייהו בלשון רבים יחללוהו יחללו וכל שחייבין עליו מיתה בידי שמים לוקין עליו כחייבי כריתות שאם התרו בהם ישנן בכלל מלקות ואין כאן משום שתי רשעיות שאתה עונשו מלקות עם הכרת או עם מיתה בידי שמים לפי שיכול לפטור עצמו מן הכרת או ממיתה בידי שמים על ידי תשובה ואף על גב דלא עביד תשובה ואכתי עונש כרת עליו לא פסיקא מילתא לכרת או למיתה בידי שמים הואיל והוא תלוי בתשובה אבל חייבי מיתות בית דין שאין בית דין של מטה מוחלין לו את המיתה אי אתה מחייבו שתי פורעניות מלקות ומיתה דמשום מיתה אחד אתה מחייבו כדכתיב כדי רשעתו ולא משום שתי רשעיות.