קרית ספר על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ג · הלכה טז
המכניס שרץ וכיוצא בו במקדש או שהכניס אדם טמא למקדש הרי זה חייב כרת שהרי טמא מקדש ה' דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו דקאי במקדש כדכתיב בסיפיה ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם ולא בעינן דומיא דזכר ונקבה דאית להו טהרה (במקדש) [במקוה] אלא שרץ נמי כיון דמטמאה אדם חייב אם הכניסה. זורק כלים טמאים שנגעו במת למקדש פטור מן הכרת וחייב מלקות דכתיב ואם לא יכבס וגו' מפי השמועה למדו על רחיצת גופו ענוש כרת כדכתיב ונשא עונו ועל כיבוס בגדים לוקה ארבעים ואינו לוקה אלא על בגדים שהוא אב הטומאה לא על בגדים שהם ראשון דאף על גב דכלים דומיא דאדם ומה אדם הוא חייב כרת על טומאת גופו בין שיהיה אב הטומאה בין ראשון כמו שאמרנו כן כלים היה לוקה עליהם אפי' הם ראשון אפילו הכי בכלים נראה לרב ז"ל שאינו חייב עליהם מלקות אלא כשהם אב הטומאה דכיון דגלי קרא קולא בכלים שאין חייבים עליהם כרת אם כן בטומאה עצמה קילי דאדם שהוא ראשון חייב כרת וכלים לא מחייב עלייהו מלקות אלא אם כן הן אב הטומאה כדאמרינן.