קרית ספר על משנה תורה, הלכות אישות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק כד · הלכה יט
ואם זנתה בשגגה או באונס מותרת לבעלה שנאמר והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת בין מגוי בין מישראל וכל שתחלתה באונס קרינן בה שפיר נתפשה שהיצר לובשה והואיל ותחלתה באונס מותרת. נשים שגנבו אותם ליסטים הן כשבויות שהן אנוסות ומותרות לבעליהן ודין השוגגת והנאנסה אחת הוא שהשגגה צד אונס יש בה ותחלתו באונס וסופו ברצון נפקא לן מדכתיב והיא לא נתפשה והיא מיעוטה הוא כלומר בסתם אשה אמרתי לך דטעם תלוי בלא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאפילו ברצון מותרת ואי זו זו כל שתחלתה באונס וסופה ברצון והאי קרא הוי אסמכתא דדרשה אחרינא אית בהאי קרא וסברא היא דחשיב אונס אע"ג דסופה ברצון דיצר אלבשה והאי סברא דאוריתא כסברא דהכנסה דשבת דמה לי אפוקי מה לי עיולי. ואשת כהן בשוגגה ואפילו באונס גמור אסורה לכהן שהרי עשאת זונה וכתיב אשה זונה וחללה וגו' ואע"ג שזונה היינו מנאפת תחת בעלה לזרים ברצונה גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון כדגמרי' מוהיא לא נתפשה דהיא הוי מיעוטה דמשמע היא אשת ישראל הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה אבל אשת כהן אין חילוק דאפילו נתפשה אסורה והוא הדין לשוגג. אשתו ואשת חברו עמו בבית ונתכוון לאשתו ובא על אשת חברו ואף היא שגגה כסבורה בעלה הוא בישראל מותרת אפילו שגגה היא לבד ובכהן אסורה כדאמר ושגגה דהיינו כאנוסת ילפינן מדכתיב ומעלה בו מעל פרט לשוגגת שמותרת לבעלה.