קרית ספר על משנה תורה, הלכות אישות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ט · הלכה יז
שליח שקדש האשה לעצמו מקודשת דהא נתרצית לו אלא שנהג מנהג רמאות. העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדש ואמר לעצמי קדשתיה והאשה אמרה לראשון ששלחך נתקדשתי אם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון ואם לא השליח אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביה המשלח אמרה איני יודעת למי אם לא הוחזק בעדים השליח הרי זו מקודשת לשני דאינה סומכה כל כך על השליחות כיון שהמשלח יכול לכפור בשליחות ולפי' חזקה לשני כיון שאמרה אינה יודעת ואם הוחזק בשלוחו שניהם נותנים גט דהוי ספקא אי נתקדשה לראשון כיון שהוחזק בשלוחו או דילמא לשליח נתקדשה כיון דאמרה איני יודעת והוא אומר שלו נתקדשה ואם רצו נותן אחד גט ואחד כונס. עשה שליח הוא או היא והלך וקדשה ואח"כ בטלוהו ואין ידוע אם קדשה קודם הביטול או אח"כ צריכה [גם כן] גט מספק דהויא ספקא דאוריתא.