קרית ספר על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יב · הלכה ד
כל הבועל גויה בפרהסיא לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין ודבר זה הלכה למשה מסיני וראיה לדבר מעשה פנחס בזמרי. ואין הקנאי רשאי לפגוע בהם אלא בשעת מעשה כזמרי שנאמר ואל האשה אל קבתה אבל פירש אין הורגין אותו ואם הרגו נהרג עליו כיון דהוה פטור שלא בשעת מעשה כדאמר. ואין מורין לו שלא נאמרה אלא למקנא עצמו ואינו נמלך ולא עוד אלא שאם נשמט הבועל והרג לקנאי כדי להציל עצמו מידו אין הבועל נהרג עליו שהרי רודף הוא. ונראה דדוקא נשמט והרגו לקנאי פטור דכיון דנשמט ופי' לא היה הוא חייב שלא נאמרה הלכה אלא בשעת מעשה אבל אם בשעת מעשה בלא פרישה הרגו לקנאי נהרג דהא חייב היה כיון שהיה עושה מעשה. (ובת) גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז אינו בכלל דין זה. לא פגעו בו קנאין ולא הלקוהו ב"ד עונשו מפורש מדברי קבלה שהוא בכרת דכתיב כי חלל יהודה וגו' ובעל בת אל נכר יכרת וגו'.