קרית ספר על משנה תורה, הלכות אבל· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ג · הלכה א
אזהרת שנ שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים כדכתיב לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' והמיטמא לאחרים בעדים והתראה לוקה. ואחד הנוגע במת או המאהיל או הנושא דילפינן בת"כ לא יטמא הכתוב בכהן הדיוט מלא יטמא הכתוב בכהן גדול מה התם חייב בבל יבא ובל יטמא כדכתיב ביה על כל נפשות מת לא יבא דמשמע ביאה לבית שהיא טומאת אהל אף בכהן הדיוט כן וכן מצינו בנזיר שקדושתו לשעה לבד ואפ"ה חייב בשניהם כדאמ' פרק הבא על יבמתו ונושא הוי כנוגע כדאמר' לענין טמאה וכבר נתבארו דיני טומאת אהל בהלכות טומאת מת. נכנס בשוגג באוהל או בקברות והתרו ועמד שם כדי השתחואה חייב מלקות כמו שנתבאר בהלכות טומאת מקדש וכניסה בקבר ילפינן מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וגו' או בקבר. נכנס וחזר ונכנס והתרו בו על כל פעם חייב על כל כניסה וכניסה דהא כתיב לא יבא לא שנא טמא לא שנא טהור ואם היה שם לא קרינא ביה לא יבא אכל התראה שהרי הוא מחולל ועומד במקום הטומאה. המטמא את הכהן במזיד לוקה כשהכהן היה שוגג כדאמ':