קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
כחס על הניר שלא להניחו חלק
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין פ"י מ"ה) שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר (ישעיה ב') ע"כ. ונראה לי דהכי פירושו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דהיינו בגן עדן יש להם חלק ונחלה עם אחיהם הזוכים בגן עדן, לכל יש להם חלק להתעדן שם כמו אדם הראשון אשר יצר שמדורו קידם שחטא היה בגן עדן להתעדן שם והיינו כונת הכתוב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ירשו ארץ ירושת עולם דהיינו גן עדן ירשו אותה מאביהם שהוא אדם הראשון שנטע ה' בשבילו אם יזכה ובניו עתה שזכו וסיגלו מצית ומעשים טובים יזכו בירושתה, ואחר כך מפרש הכתוב בעצמו מאי ארץ וקאמר נצר מטעי מעשה ידי כדכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר, וקרי לה הכתוב נצר מטעי שתמיד היא נצר מטע ה' שהיא עדין נטיעה בת יומה רכה בלבלובה, ואינה מזקנת כמו נטיעה של בשר ודם שהולכת ומתיישנת ומזקנת, אלא תמיד היא נצר לפי שהיא מעשה ידיו ב"ה לפיכך היא כמאז ולזה סיים קרא מעשה ידי להתפאר שמעשה ידיו לעולם לא יתיישנו ועדין הם כמאז כעתה, אי נמי נימא דמה שכתב מעשה ידי להתפאר ר"ל היינו הצדיקים שנקראו מעשה ידיו של הקב"ה כמ"ש רז"ל על פסוק ומעשה ידיו מגיד הרקיע מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד הרקיע הרי מעשה ידיהם של צדיקים ייחסם למעשה ידיו ולפ"ז הכי קאמר קרא נצר מטעי למי אני נותן למעשה ידי שהם הצדיקים להתפאר בהם ונקראו הצדיקים מעשה ידיו, משום שהקב"ה עוזרו כמו שאמרו רז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו ונמצא שכל מעשיהם מעשה ידיו הם ולהכי נקראו מעשה ידיו:
איתא בסנהדרין צ"ב ע"ב תני דבי ר"א בן יעקב אפילו בשעת הסכנה, לא ישנה את עצמו מן הרבנות וכו' וז"ל הרב המאירי שם בחידושיו לעולם יהא אדם מסולסל, ויעמוד כחומה בצורה במדות, ואל יבהל למקרים בר"מ ואל יפחית עצמו למאורעותיו, אלא יעמוד בשררתו הראוי לה, ויסתיר דלותו ומקריו' הוא שאמרו באדין גוברייא אלין כפיתו בסרבליהון וגו' מלמד שאף בשעת הסכנה אל ישנה אדם מן הרבנות שלו ר"ל הראויה לו עכ"ל הטהור, וגם בפני עצמו לא יהיה מדולדל ומזולזל ומבוהל מפני מאורעותיו, ויחשוב כי גם זה יעבור, כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבוקר רנה, ויחשוב שהשם אלקינו בראנו לכבודו, לעבוד ולשרת לפני אדונינו מלכנו בכל עת ובכל רגע, ואין ראוי לעבד המשרת לפני אדונו שיהא מנוול ומדולדל ופניו זועפים, מבוהלים ודחופים, סר וזעף, כי בזה יחייב את ראשו למלך, כמו שמצינו בנחמיה שהיה שר המשקה לארתחשסתא המלך, וכתוב בו (נחמיה ב) ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה אין זה כי אם רוע לב, ואירא הרבה מאוד, ולכן צריך להשליך הכל לאחריו, ולא יראה בו שום דלות ויעמוד על עמדו, וכצנה רצון תעטרהו, בכבוד והדר ובפנים מאירות:
איתא ביומא ל"ח ע"א מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא ע"כ (ומצינו נאמר בזיתים פרק ז' דפאה משנה א' בשמו ובמעשיו ובמקומו ע"ש וה"ה באדם וכנגדם קאמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך ודוק) ונ"ל דנקט אלו שלשה כנגד שלשה שינויים שאמרו חז"ל, שינוי השם, שינוי מקום, שינוי מעשה, בשמך יקראוך כנגד שינוי השם, ובמקומך יושיבוך כנגד שינוי מקום, ומשלך יתנו לך דהיינו ממה שהרווחת במעשיך הטובים שהם שלך, יתנו לך, כנגד שינוי מעשה, מעשה ידיך שמים, לשם שמים. ומצינו ששלשתן היו באברהם אבינו שינוי השם, שנקרא אברהם, שינוי מקום ששינה מקומו והלך לארץ ישראל, שינוי מעשה שהעיד עליו הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו וגו':
סוף הספר