קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
אורח חיים · הלכות סוכה
סימן פ
נשאלתי על מי שעשה סוכתו באויר החצר כהלכתה כעין מגדל ותיבה ומלילה ללילה חושש עליה מפני מה ולכן הוא נוטלה כמות שהיא בנויה ומכניסה לביתו תחת תקרת ביתו וביום חוזר ומוציאה לאויר חצירו אם נכון למעבד הכי אי לא?
תשובה נראה דמצי למעבד הכי דלמאי ניחוש לה אי משום שכיון שמכניסה בתוך ביתו הוי כמבטלה מסיכה והויא כסוכה שתחת בית או תחת אילן שפסולה כמו שפסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סימן תרכ"ו סעיף א' ע"ש, נ"ל שאין לפוסלה בזה שכיון שעשאה מתחילתה כהלכתה תחת אויר הרקיע אין חשש אם אחר כך מכניסה תחת תקרת הבית ואין בזה פיסול משום תעשה ולא מן העשוי וראיה ממה שכתב מור"ם שם סעיף ג' בהגה וז"ל וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור וכו' וכתב שם הרב מגן אברהם הטעם שכיון שנעשה מתחילה בכשרות כשהיה הגג פתוח הגם דסוגר אחר כך אם חוזר ופותח כשר לכ"ע דהוי כפורס עליה סדין וחזר ונטלו הימנה דכשרה כיון שנעשה מתחילה בכשרות ע"ש, ועי' בא"ח ה' ציצית סימן ט"ו סעיף ג' ובט"ז שם ובבאה"ט שם סק"ד:
וראיתי להרב שערי תשובה כאן סימן תרכ"ו ס"ק ג' שכתב משם הפר"ח בדין החדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות מסירים הקירוי ומסככים בענפים והמזוזה קבועה בדלת ואחר חג הסוכות חוזרים ומקרים בקירוי והמזוזה כדקאי קאי שכתב בזה הפר"ח דיש בזה משום תעשה ולא מן העשוי לכן צריך להסיר המזוזה ולקבוע אותה מחדש אחר עבור החג וכו' ע"ש, והרי שם הגם שמתחילה נעשתה בכשרות אסר הרב משום תולמ"ה והרב ארבעה טורי אבן השיג עליו והשיב שאין בזה משום תולמ"ה כיון שנעשה מתחילה בכשרות ע"ש, א"כ הוי פלוגתא דרבוותא:
ורואה אני דבנ"ד גם הפר"ח יודה שאין בו משום תולמ"ה והוא דשאני נדון הפר"ח שנעשה בגוף החדר הפיסול והשינוי כיון שניטל קירויו באותה שעה לא נקרא בית אבל כאן בנ"ד שלא נעשה בגוף הסוכה שום שינוי ושום פיסול אלא שדבר אחר חוץ מהסוכה והוא הבית הוא הגורם הפיסול וכיון שניטל הפיסול דהיינו שהוציאו הסוכה מן הבית חוזר להכשרו והא ראיה שלא מצינו דפליג על הא דמור"ם בסוכה הנעשית תחת הגגות ועוד דשאני בנדון דהפר"ח שבז' הימים שנעשית סוכה נתבטלה משם בית לגמרי ואין בה חיוב מזוזה שהרי אינו יכול לסתור הסכך ולעשות הקירוי מחדש בשבתות וי"ט משום דסותר אהל ובונה אהל ועוד דסוכה שבעה בעי ולהכי חשיב לחדר ביטול ופקע מניה חיוב מזוזה כל שבעה אבל כאן בנ"ד כל שעה זמניה הוא בידו להוציאה מן הבית חוצה והויא ראויה כל שעה והראוי לבילה אין בילה מעכבתו ומשום הכי בזה יודה היורה יורה שאין כאן בית מיחוש גם לדידיה דהא לא נתבטלה מכשרותה ואי משום שמטלטלה ממקום למקום ונימא שאין זה דמי לדירה ואנן בעינן תשבו כעין תדורו, גם לזה נראה שאין לחוש משום זה הגם שמטלטלה ממקום למקום וראיה מעושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה או בראש הגמל דכשרה כמו שפסק מרן בש"ע סימן תרכ"ח סעיף ב"ג, הרי שם שמטלטלת וכשרה ודוק שנת ישראל אשר בך אתפא"ר לפ"ק פה אורן יע"א:
דוד הכהן סקלי י"ץ
סימן פא
בחלק ראשון מזה הספר הלכות סוכה סימן ק"ד דף ע"ד ע"ג הבאתי מה שהקשו המפרשים דמאי שנא מצה שאין מברכין עליה כל שבעה מסוכה שמברכין עליה כל שבעה דבזה נאמר שבעת ימים תאכל מצות ובזה נאמר בסוכות תשבו שבעת ימים עיין שם מה שכתבתי, ומצוה להביא מן החדש והוא שנראה לי דשאני מצה הגם שכתוב בה שבעת ימים תאכל מצות מ"מ כבר באה קבלת חז"ל שהכתוב אינו מצוה אלא רשות ולהכי נראה שאין כאן מצוה כדי לומר עליה וצונו שהרי לא צונו שכבר באה הקבלה שאין זה ציווי אבל במצות סוכה נצטוינו עליה ככל מצות שבתורה בסוכות תשבו שבעת ימים דהיינו חייבנו הכתוב כשרוצים לאכול פת מחוייבים אנחנו ליכנס לסוכה לקיים מצות בוראנו שהיא מצוה מתרי"ג מצות שבתורה ולהכי שפיר שייך לומ' עליה וצונו וכן ג"כ על הזביחה הגם שתלוי ברצון שאם לא תרצה לאכול בשר א"צ לזבוח מ"מ כשבאת לאכול הרי אתה מצווה ועומד תזבח ואכלת בשר שהיא מצוה אחת ממצוות התורה ואנחנו מקיימין מצות בוראנו להכי שפיר מברכין וצונו על המצוה של עשייתה והכי הם רוב מצות התורה כגון נטילת ידים, חלה, ציצית, וכיוצא בזה ודוק, אח"כ ראיתי להרב אבודרהם בסדר ברכת אירוסין ונשואין בשער התשיעי דף צ"ח דכתב וז"ל הצ"ל הגם דהתם אפקיה קרא בלשון צווי שנאמר וזבחת ואכלת וגו' וכו' ועוד דבקדשים אי אפשר בלא שחיטה הילכך מברכין על כל שחיטה ושחיטה עש"ב, ועיין להרב רבינו זרחיה הלוי בספרו המאור הקטן סוף ערבי פסחים מה שכתב בזה עיין שם: