אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות יום טוב

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות יום טוב

הלכות הבדלה

סימן לט

בשנת התרפ"ב קם איש אחד והלך כפעם בפעם אל כפר אחד שרחוק מן העיר כמו חמשה פרסאות בי"ט ראשון למול את הבן ביו"ט שני של גליות ובנה במה לעצמו שלא ברצון חכמים נ"י וביד רמה הוא מראה לעם שכן הוא הדין וההלכה באמור אליהם שכיון דאין תחומין אלא מדרבנן וקימ"ל מילה דוחה שבת שהוא איסור סקילה כ"ש ליו"ט שאין בו כ"א איסור לאו ואומר לעם שאין איסור תחומין עומד לפני המילה בין ביו"ט בין בשבת כך גזרה חכמתו שעמדה באף ובקצף גדול:

ואנכי הצעיר זעיר שם דוד הקטן פעם אחת באותו זמן יצאתי מביתי והנה הוא לקראתי עובר במבוא ושאלתי לו אם אלו הדברים אשר שמעתי עליו אם הם אמת כנ"ל, והשיב לי הן הן אכלתי ואוכל שכן הוא הדין ואנכי הד"ך אמרתי לו שהוא שוגה ברואה שאין הדין כן ואמר לי הזמינו אותי לבי דינא ונראה דבר מי יקום, וכאשר ראיתי בו שעדין עומד בדעתו והשיב לי הדברים הנז' שהם קשים כגידים הנחתי אותו והלכתי לדרכי ולא רציתי להרבות עמו בדברים, וכדי שלא ילמדו ממנו אחרים ונפיק מיניה חורבה אמרתי אגלה טעותו לעיני הכל:

דע ידידי קורא נעים כי מרן ז"ל פסק בשלחנו הטהור או"ח סימן ש"ז ובסימן תקפ"ו סעיף כ"א דשבות אפילו במקום מצוה דאורייתא כגון לעלות על האילן או לצאת ביו"ט מחוץ לתחום להביא שופר לתקוע בו תקיעה של מצוה של יום תרועה יהיה לכם אסור ועי' סימן תקפ"ו הנז' סעיף כ"ב וטעמא כדאיתא בש"ם דר"ה ל"ב דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ופירש הר"ן ז"ל שם חכמים עשו חיזוק וכו' דכיון דלא דחי מלאכה דאורייתא אף שבות דדבריהם לא דחי שעשו איסור דבריהם כאילו הוא איסור תורה שיש בו עשה ולא תעשה ובשבת כאילו יש ג"כ איסור סקילה ע"ש, ולהכי אפילו במקום מצוה דאורייתא והיא של רבים אסרו, ולא בתקיעת שופר בלבד העמידו דבריהם אלא אפילו במילה שיש בה איסור כרת ועוד שהיא מצוה ראשונה ונכרתו עליה י"ג בריתות העמידו גם כן דבריהם, וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מילה הלכה יו"ד וז"ל מכשירי מילה אפילו בזמנה אין דוחין את יו"ט וק"ו דלא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם וכו' יעו"ש, וטעמא הוי משום דיכול לעשותן מאתמול לכך לא דחו שבת ויו"ט, הרי לך בהדיא שגם בשבות שהוא מדבריהם דוחה מצות מילה דאורייתא, וכן פסק מרן בש"ע יו"ד סימן רס"ו סעיף ב' וז"ל מילה דוחה יו"ט וכו' אבל מכשיריה אינן דוחין יו"ט וכו' אין עושין סכין למול בו ואין מביאין אותו ממקום למקום ואפילו להביאו דרך גגין וחצרות ומבואות שלא עירבו אסור להביאו וכו' ע"ש, וא"כ כ"ש ליוצא ולבא חוץ לתחום שהם י"ב מיל שיש בזה איסור תורה ולקי עליו לדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב הגאונים כמו שפסק הרמב"ם בפרק כ"ז מהלכות שבת הלכה א' וז"ל היוצא מחוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו וכו' יע"ש, והוא מש"ס דעירובין דף ז' ע"ב ע"ש, וכן פסק מרן מלכא בשלחנו הטהור א"ח סימן של"א סעיף ו' וז"ל מכשירי מילה וכו' אפילו במקום שאין בו אלא איסור דרבנן, שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת וכו' ע"ש:

ואשר אנכי אחזה לי אחרי רואי ברבינו ב"י א"ח סימן ת"ד שהעתיק דברי הרמב"ם בתשובה וז"ל ושם כתב שאין תחומין דבר תורה במים בימים ובנהרות ולא בכרמלית וכו' ובתשובה אחרת וכו' ולא יתכן שיהיה המעביר בהם פטור והמהלך לוקה מן התורה וכו' ע"ש, והנה לפי דבריו דבכרמלית לית בה איסור תחומין אפילו חוץ לי"ב מיל כמ"ש א"כ לא משכחת לה איסור י"ב מיל אלא במהלך בדרך שהיא כבושה לרבים לאפוקי במהלך בבקעה שאינה אלא כרמלית לית בה איסור תחומין דאורייתא עי' מרן סי' שמ"ה סעיף י"ד וא"כ לפי מש"כ מרן בש"ע בסימן ש"ג סעיף י"ח דהשתא דלית לן רה"ר גמור הוה ליה כל רה"ר שלנו כרמלית וכו' ע"ש, לפ"ז גם תחומין דאורייתא לית לן מהאי טעמא דכתב הרמב"ם דלא יתכן שיהיה בטלטול פטור והמהלך חייב ולהכי אני אומר דהאידנא לית לן נמי תחומין דאורייתא עי' בתשובות הרמב"ם סימן ג' ועי' מש"כ בתשובה בספרי זה בח"א סי' ל"ז דכ"ט ע"ד ד"ה והנה לדעת הרשב"ם וכו' ועי' בש"ע או"ח סימן ת"ד סעיף א' במרן ובמור"ם שם ודוק:

וזה לשון הרמב"ם ז"ל הלכות יו"ט בפ"א הלכה י"ז כל שאסור בשבת בין משום שהוא דומה למלאכה וכו' בין משום שבות הרי הוא אסור ביו"ט וכו' וכתב שם הרב המגיד וז"ל כן איתא במגילה ז' ע"ב אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וכו' ע"ש, ובהלכה כ"ב כתב הרמב"ם וז"ל יו"ט שני וכו' בין בדבר שהוא משום שבות וכו' בין שיצא חוץ לתחום היו מנדין אותו אם אינו מן התלמידים ואם הוא מן התלמידים מכין אותו מכת מרדות וכו' ע"ש, והוא מן תלמוד דפסחים דנ"ב דקאמר תלמודא רב נתן בר אסיא אתא מבי רב לפומבדיתא ביו"ט דעצרת שמתיה רב יוסף איכא דאמרי נגדיה וכו' ע"ש:

ולמודעי אני צריך שאיסור תחומין שייך גם ביושב בעגלה בשידה תיבה ומגדל וברכו"ב ההולכים באש ומים מסייעתן יש בהם איסור תחומין שכיון שאופני העגלה והשידה מתגלגלין ומהלכין על הארץ דינם כמהלך ברגליו כמו שכבר עמדתי על זה בתשובה סימן לז' הנז' דל"ב ע"ד בספרי זה ח"א ע"ש ותרווה צמאונך ועיין ג"כ בח"א מספרי זה בתשו' סי' ל"ח מה שנשאתי ונתתי באמונה בענין זה ואתהלכה ברחבה כיד ה' הטובה עלי ע"ש ותמצא מרגוע לנפשך וינעם לך, ועיין למרן ז"ל ביורה דעה סימן של"ד סעיף מ"ג על כ"ד דברים וכו' המחלל יו"ט שני של גליות וכו', והוי יודע שלדעת הרמב"ם והרי"ף והגאונים דס"ל כירושלמי שסובר דתחומין די"ב מיל דאורייתא אפילו לרבנן דרע"ק וכדאיתא בעירובין י"ז ע"ש, אין לטעות ולומר דזה לא נאמר כ"א בשבת שכתוב בו אל יצא איש ממקומו אבל ביו"ט אין איסורו אלא מדרבנן זה אינו שכבר השרישונו רבותינו שאין בין שבת ליו"ט אלא אוכל נפש בלבד וזה איסורו בסקילה וזה בלאו מגזירה שוה דכל מלאכה לא תעשה, וראיה מפורשת לזה ממה שכתב הרב מג"א בא"ח סימן תקט"ו סעיף ה' ס"ק י"ח ד"ה מחוץ לתחום וז"ל אפילו חוץ לי"ב מיל ואפילו להרי"ף והרמב"ם דסברי שהוא דאורייתא וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא שמרן קאי אדינא דיו"ט ואפ"ה קאמר עלה הרב מג"א אפילו להרי"ף והרמב"ם דסברי שהוא מדאורייתא וכן כתב הר"ן ז"ל בפרק אין צדין דף כ"ד ע"ב על הא דקאמר הש"ס נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט כתב וז"ל דלדברי הרי"ף והרמב"ם ורוב הגאונים דסברי די"ב מיל דבר תורה הא דהקילו להתירו לישראל שלא בא בשבילו וכו' ע"ש, והביא דבריו רש"ל ז"ל בספרו יש"ש בביצה פרק אין צדין סימן ח' יעו"ש, מכל הני משמע שגם ביו"ט איכא איסור תחומין דאורייתא להגאונים דסברי שי"ב מיל מדאורייתא וק"ל:

סוף דבר הכל נשמע שלשונו של זה האיש שעשה מעשה ודבר דבר יהגה ריק ואין בפיהו נכונה ה' יסיר לב העורון ממנו ומלב כל ישראל וידריכנו בנתיב תורתו אמן, אחר כך באו לידי תשובות הרמב"ם ז"ל וחד מן קאמייא דעמיה הרב הגאון הגדול שמואל הלוי ראש הישיבה ז"ל וראיתי משאם ומתנם באמונה כי באמונה הם עושים אשרי העם שככה לו בעולמו וכולם מסכימים לדעת אחד כי תחומין של י"ב מיל הם מן התורה ע"ש, מה עצמו ראשיהם בהגיון כבוד מעלת חבריהם ע"ש ביופי והדר וכבוד לשונם לשון מלכים והגיונם הגיון מלאכים ושרפים חיות הקודש כי חיות הנה, ועי' לקמן בהלכות תחומין (בענינים נפרדים) מש"כ שם:

ודע ידידי קורא נעים שאם הולך הוא לקראת נחשי"ו ביום השבת מלבד איסור תחומין שעובר עליו עוד בה חסירי"ה שמוליך בידו או בחיקו הסכין של מילה והמגן וכל צרכי מילה והתחבושת והרי הוא עושה הוצאה מרשות לרשות שהיא מט"ל מלאכות דאורי' שיש בה חיוב סקילה ושגגתו בחיוב חטאת קבועה ולכן האיש הזה צריך תשובה ולא ישוב בדרך הזה עוד וניחם על מה שעשה וישוב אל השם וירצהו אמן:

ועוד נראה אעיקרא דדינא כי אין חיוב מצות מילה מוטלת אלא על האב או על הבית דין דוקא ולא על כל אדם וכדאיתא בקידושין כ"ט ע"א האב חייב בבנו למולו וכו' ולמדו בש"ס מדכתיב וימל אברהם את יצחק בנו וגו' וכן פסק מרן ביו"ד סימן ר"ס וז"ל מצות עשה לאב למול את בנו וכו' ע"ש, וכן בפסחים מ"ט ע"א נקט במתניתין ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו וכו' ועי' ש"ע א"ח סימן תמ"ד סעיף ז' ע"ש, וכיון שאין החיוב מוטל עליו היאך ידחה דבר שאין חיובו עליו לדבר שחיובו עליו שהוא איסור תחומין (אחר ההתבוננות נראה שאין זה כלים שהרי מצינו הגם שאינו אביו מל בשבת), ועוד דזה האדם ודאי לקח עמו איזמל ומה שצריך למילה והרי הוא עושה איסור הוצאה אם הוא בשבת, ועוד הרי ר' עקיבא קאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת וא"כ הרי הוא אפשר לו לילך לשם מע"ש או מעיו"ט:

סימן מ

בענין אור האלקטריסיטי בשבת אם יש בו משום כיבוי והבערה כבר כתבתי בספרי זה בהלכות שבת צדדי האיסור שיש בו משום מכבה ומבעיר ע"ש, והן עתה נ"ל שיש לצדד להתיר מיהא סיבוב כבויו ביו"ט כיון שאין בהדלקתו איסור ביו"ט והוא כי נראה כי טבע האור הזה אינו כטבע האש שלנו כי טבע האש להבעיר ולכלה כלה ונחרצה לדבר המסתבך בו כמו עצים ופחמים אבל האור הזה רואים אנו שאורו שהוא מסתבך בסנה שהוא כעין שערה מוסך בתוך הגביע של זכוכית הוא הנותן אורה הנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל הרי שאין טבעו כטבע האש, עוד שינוי יש בו למעליותא שטבע האש הוא אויריי שאם תסגרנו במקום שאין שם אויר מיד יכבה אורו ואור האלקטריסיטי אורו סגור בתוך החלל של הגביע של זכוכית במקום שאין שם אויר והוא מאיר בכח בהיר הוא בשחקים, הרי כל אדם חזו בו שאין טבעו כטבע האש, והרי הוא כחמי טבריה וכחמי החמה הגם שהם חמין ואורן מאיר אין תולדותן כתולדת האש ועיין נגעים פרק ט' משנה א' ועי' בש"ע או"ח סימן שי"ח סעיף ג' וע"ש סימן שכ"ו סעיף א', וכל ט"ל מלאכות ילפינן ממשכן והמכבה והמבעיר באש שתחת הדוד של סממנים והתם לא מצינו אש כזאת שאין טבעה כטבע האש הנמצאת שם במשכן ולהכי יש לצדד בזה להתיר מיהא מן התורה, ועוד דלענין כיבוי קיל יותר מן ההדלקה משום דקי"ל כר' יוסי שפוטר בכולם כדאיתא בפרק במה מדליקין דף כ"ט ודף ל"א עי' בהרב המגיד פרק א' מהלכות שבת ועי' בטור וב"י א"ח סי' רע"ח וכן נראה שהוא דעת מרן בסימן של"ד סעיף כ"ז שפוסק כר' יוסי ורוב הפוסקים סברי לה הכי כר' יוסי וכיון דאיסור כיבוי הוא מדרבנן משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה שפטור עליה, בכיבוי של האלקטריסיטי דיש ספק אם הוא דינו כאש שאסרו כיבויו או לא הוה ליה ספיקא בדרבנן ולקולא זהו צד ההיתר:

ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק כר' יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ואיכא איסור תורה בכיבויה היינו דוקא בגחלת של עץ אבל בגחלת של מתכת גם הוא סובר שאין איסור בכיבויה אלא מדרבנן וכדפסק בפרק י"ב דשבת הלכה ב' ע"ש, ועי' בטור סימן של"ד ובש"ע שם דסברי דגם ר' יהודה שסובר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה מודה הוא במכבה גחלת של מתכת ע"ש:

וראיתי בספר הקדום ספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ בעמוד זמנים סי' ק"ב שנתן הטעם משום דממשכן גמרינן ושם הוא כיבוי של עץ שלהם וכו' והרב ווי העמודים להרב יצחק טאייב ז"ל בפירושו שם על ספר יראים העתיק דברי הרב ספר מעשה רוקח שהביא מה שכתב רבינו אברהם בן הרמב"ם דכתב בשם הרמב"ם דעיקר הטעם כי כל דבר שתחילתו אש וכשיכבה ישתנה להעשות פחם הוא הכיבוי האסור מן התורה אבל גחלת של מתכת שתחילתה מתכת וכשהכבה עוד היא מתכת אין כיבויה מן התורה לפי שאין זה כיבוי שאין גוף האש נתלה בברזל אלא הברזל חם היה ועכשיו אחר הכיבוי הוא ברזל צונן עכ"ל ע"ש:

ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא ביומא ל"ד, ע"ב תניא רבי יהודה אומר עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן ע"ש, הרי לך שרבי יהודה גופיה סובר שגחלת של מתכת כעששיות הללו אין בהם משום כיבוי ולהכי התיר ליתנם תוך מי המקוה ולא חייש לכיבוי מיהא מדאורייתא והכא נמי דהסנה הזה המסובך באור אש של האלקטריסיטי אינה גחלת של עץ אין בה משום כיבוי, וכן נ"ל בענין סיבוב המפתח של האלקטריסיטי הנ"ל דבשבת יש לאסור לסבב לכבותו הגם שאפשר לומר שאין בו איסור כיבוי כאשר צדדנו מ"מ ראוי לאסור דילמא אתי לסבבו להדליקו שהרי כמעשהו לכבות כך מעשהו להדליק להיימין או להשמאיל או לדחוק בגודלו ולדפוק על המפתח כי יש דפיקה להדליק ויש דפיקה לכבות וכהדדי נינהו וקרוב הדבר לשמוע דאתי למיטעי ולמחלף, אבל ביו"ט שהותרה הבערה ואין איסור אלא בכיבוי בענין כיבוי האלקטרי' שהוא קיל יש להתיר בו כדאמרינן:

עוד נ"ל להקל בכיבויו ביו"ט מטעמא אחרינא והוא מפני שהכיבוי בי"ט לצורך גופו מן הדין מותר וראיה מהא דאיתא במסכת ביצה דף כ"ב ע"א בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר אמר ליה אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מאי, אפשר לעשות לו מחיצה, אין לו מחיצה מאי אפשר לכפות עליו כלי, אין לו כלי מאי אמר ליה אסור איתיביה אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדירה מותר אמר ליה ההיא רבי יהודה היא כי קאמינא אנא לרבנן וכן בעא מיניה אביי עצמו מרבה רבו מהו לכבות את הדליקה ביו"ט שלא יצטרך לישב בשרב ובגשמים ואמר לו רבה אסור ופריך ליה מברייתא הנז' והשיב לו ג"כ ההיא ר' יהודה היא וכן בעא מניה רב אשי מאמימר מהו לכחול עין בשבת ואמר ליה אסור ופריך ליה מברייתא והשיב ההיא ר' יהודה היא וכו' ע"ש, מכל הני משמע שכל דבר שהוא לצורך גופו מותר לכבות לרבי יהודה ולקמן בפרק אין צדין דף כ"ח עא"ב איתא אין משחיזין את הסכין ביו"ט וכו' כן איתא במתניתין ובש"ס מאן תנא דבמשחזת אסור אמר רב חסדא דלא כר' יהודה דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש אמר ליה רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודה אמר ליה יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי אמר ר' נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא אפומא דדקילא ואמרי ליה לחדדה וכו' וחזיתיה לדעתיה דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה כר' יהודה ואין מורין כן וכן הוה עובדא באביי עם רבה רבו וקאמר הלכה ואין מורין כן ופי' רש"י הלכה כרבי יהודה ומותר כל איש לעשות אבל אין מורין כן לרבים כדי שלא יזלזלו אף באפשר לעשות מבעו"י דכל הני דשרינן כגון שנתקלקלו ביו"ט או שהיה מאתמול טרוד וכו' ע"ש, הרי למדין לפני חכמים מכאן שהלכה כרבי יהודה אלא שאין מורין כן לרבים שהרי אביי עצמו שאמר לאבא בר מרתא אסור לכבות הנר מפני דבר אחר וקאמר כי אמרי אנא לרבנן והורה כסברת רבנן הוא בעצמו קאמר הכא דהלכה כר' יהודה שמותר כל איש לעשות כר' יהודה אלא שאין המורה לרבים מורה כר' יהודה אלא כרבנן וכן רבה רבו ג"כ דעתו הכי שהרי לעיל כששאל לו אביי מהו לכבות הדליקה ביו"ט א"ל אסור והשיב ג"כ ההיא ברייתא ר' יהודה וכי קאמינא אנא לרבנן והכא בדף כ"ח קאמר אביי דרבה רבו הוה קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא וחזא לדעתיה דלחדודה קא עביד משים דקסבר הלכה כר' יהודה ולהכי היה מחדדה על שפתא דרחיא והא דקאמר להעביר שמנוניתא קא עבידנא משום דאין מורין כן וכן פסק מרן בש"ע או"ח סימן תק"ט סעיף ב' וז"ל אבל מחדדה על גבי עץ או חרס או אבן ואין מורין כן לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת וכו' ע"ש:

וראיתי להרב כסף משנה בפ"ד מהלכית יו"ט הל' ט' שהאריך והעתיק דברי הרא"ש ודברי הר"ן שפירשו שדעת הרי"ף והרמב"ם מסכימין שהלכה כרבי יהודה ואין מורין כן ברבים ולא כהרב המגיד שפירש שהרי"ף והרמב"ם סברי שאין הלכה כר' יהודה והכסף משנה הניח דברי הרב המגיד בצ"ע ע"ש, ולפי המבואר צריכין אנו לומר שמה שפסק מרן בסי' תקי"ד סעיף א' בדין כיבוי הדליקה ובדין הבקעת שלא יתעשן הבית או הקדירה וכן בכיבוי הנר כדי לשמש מטתו שאסר בכל זה היינו שרוצה לומר שאין מורין כן לרבים אבל כל איש יכול לעשות כן בביתו לכבות את הדליקה ולכבות הבקעת כדי שלא יתעשן הבית או הקדירה וכן לכבות את הנר מפני דבר אחר אם אי אפשר בענין אחר ולא רצה מרן ז"ל לכתוב ולפרסם היתר זה בספרו הניתן להוראה לכל אדם וכבר גילה לנו שכן היא דעתו בסימן תק"ט סעיף ב' דכתב ואין מורין דבר זה לרבים וכו' הרי גילה לן דעתו שהלכה כרבי יהודה ויכול כל איש לעשות כן אלא שאין מורין כן לרבים וה"ה בכל מקום שהדין הכי הוא כדאמרן:

אחר כך מצאתי סעד לכל מה שכתבתי מהרב ט"ז סימן תקי"ד ס"ק ב' וז"ל וקשה לי מה השיב לו תחילה באפשריות כל כך ולמה לא השיב אביי מיד אסור ולאיזה צורך נתן לו עצה לילך לבית אחר שזהו פשיטא דמותר, הליועץ נתנו לו? ונראה דכיון דהלכה כרבי יהודה אלא שאין מורין כן על כן לא רצה לומר אסור בבירור כי באמת מותר מצד ההלכה כל שאי אפשר בענין אחר וכו' אלא אסר לו אחר שכבר גילה לו שיש היתר כל שאי אפשר בענין אחר ממילא יוודע לו שהיא הלכה ואין מורין כן והשתא ניחא דקאמר כי קאמינא אנא לרבנן ולא אמר ואנא ס"ל כרבנן אלא ודאי הכונה דהאמירה שאמרתי לך היא אליבא דרבנן לפי שאין מורין כרבי יהודה ונמצא דסוגיא זו כסוגיא דאין צדין דף כ"ח אמר ר' נחמיה הוה קאימנא קמיה דרבה וכו' וחזיתיה לדעתיה דלחדודא קא עביד וקסבר הלכה כר"י ואין מורין כן פירש"י דמותר כל איש לעשות וכו' עש"ב שהם מסכימין לכל מה שכתבנו בענ"ד:

זאת תורת העולה היא העולה על מוקד"ה כל הלילה ואדם מצטער מן האור שאינו מניח לו לישון יכול לסבב המפתח של אור האלקטריסיטי לכבותו, והגם שפסק מרן שאסור לכבות הנר כדי לשמש מטתו היינו דוקא להורות כן לרבים אבל האדם יכול לעשות בביתו כאשר יצטרך לו לגופו וכ"ש באור האלקטריסיטי שהוא קיל כמו שצדדנו לעיל שאין בו כיבוי כלל ומטעם זה נ"ל להקל לכבותו גם אם הוא חס עליו שאינו דומה לאור הנר שאסרו בו אם הוא חס עליו, ועוד טעם אחר יש בו והוא משום דבכל לילה בחול מדליק ומאיר בו אורה ושמחה כי באמת קרן אור פניו אור בהיר אור צח מאד כי רב הוא שאורו יפה ומרחיב דעתו של אדם בכח אורו המזהיר ומשמח אלקים ואנשים כדכתיב באורים כבדו השם ואם תמנע אותו מלכבותו יהיה נמנע להדליקו ויושב בלא אור הלזה וא"כ יו"ט יגרע נחלתו מימים של חול, ויו"ט יוצא בגרעון שימנע ממנו התענוג הזה האור הטוב הזה והלבנון כמ"ש הרמב"ם בפרק חמישי שזה הוא בכלל עונג שבת עיין בהלכות שבת, ומצינו ששיבח השם האור הטוב כדכתיב וירא ה' את האור כי טוב וגנזו לצדיקים לעתיד לבא להתענג בו ואם נאסור עליו לכבותו יהיה נמנע מלהדליקו ולהשתמש בו בליל התקדש חג ולכן נ"ל כיון שמצינו בו צדדי דהיתרא יש להתיר לכבותו אם חס עליו ויש להתיר סופו משום תחילתו משום שמחת יו"ט שהיא שמחה של מצוה מצות ה' מאירת עינים, הגם דפסק הרמב"ם ז"ל הלכות יו"ט פ"ד וז"ל אסור לכבות את האש אפילו הובערה לצורך אכילה ועי' שם בלח"מ, הכא דקילא שאני כדכתבנו:

ודע דשיטתנו זאת מתהלכת במשרים לשיטת הרז"ה ז"ל והריא"ז והרא"ש ז"ל לתירוצו הראשון ודעת הרוקח כמ"ש בב"י אבל לא לשיטת הרמב"ן ז"ל דסובר דשלשה חילוקים יש בדבר וכן הוא דעת רבינו ירוחם שהעתיק דבריו רבינו ב"י בסימן תקי"ד אלא גם לדעת הרמב"ן אין איסור כיבוי אלא מדרבנן ולהכי לפי מה שכתבנו נמצא באור האלקטריסיטי קל שבקלים קל מצד עצמו שהוא כגחלת של מתכת שאין באיסור כיבויה אלא איסור דרבנן ועוד קל מצר פעולתו שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה ועוד קל מצד הזמן שהוא יו"ט שאין בכיבויו איסור אלא מדבריהם שהרי מן הדין קימ"ל שביו"ט יעשה לכם לכל צרכיכם כרבי יהודה, עוד נראה דלפי שיטת הרז"ה וההולכים בשיטתו דסברי דהלכה בכל מקים כרבי יהודה ומותר כל איש לעשות כר"י אלא שאין מורין כן לרבים משום כדי שלא יבואו לזלזל גם במלאכה שאפשר לעשותה מערב יו"ט כמ"ש רש"י איסור כיבוי הנר משום דבר אחר דאסור להורות לרבים הוא משום שמא יבא לכבות בגם בחס עליה שאסור גם לרבי יהודה כדקתני בברייתא בהדיא שאסר רבי יהודה בחס על הנר, וא"כ נראה לומר שדוקא לרבי יהודה דסב"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה איכא למגזר משום זה, וכן להרמב"ם דפסק כוותיה אבל לדידן דקימ"ל כרבי שמעון וכרבי יוסי דסברי דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואין איסורא אלא מדרבנן נ"ל דיש להקל אם צריך לכיבוי לגופו כדי שיניח לו לישון ולא גזרינן שמא יבא לכבות גם בחס עליה שהרי גם אם יכבה משום שחס עליו אין בו אלא איסור דרבנן והוי גזירה לגזירה וכבר כתבנו דגם מרן ז"ל סובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וא"כ הא דפסק בסימן תקי"ד סעיף א' דאסור לכבות הנר כדי לשמש מטתו לפי שיטתנו שהיא שיטת הרב ט"ז כמ"ש צ"ל הגם שמרן אין דעתו כן מ"מ העתיק לשון הרמב"ם בזה ולא רצה לשנות, כדרכו בכל מקום להעתיק לשונו וסמך עצמו על מה שכתב בסימן של"ד או דסובר שם כולה חדא גזירה היא כדאמרינן בפרק קמא דביצה ודוק, ועי' להרב מאמר מרדכי ז"ל מה שכתב על דברי הרב ט"ז הנז' על קושיתו מהא דסי' שט"ו דאסרינן לעשות מחיצת סדין להתיר סוכה או להתיר טלטול בשבת וכן לפרוס כנגד הנר כדי לשמש מטתו ע"ש, לי נראה ליישב ולומר הגם דבשבת מחמירינן בזה מ"מ ביו"ט דקימ"ל כר"י דדריש לכם לכל צרכיכם ומן הדין מותר לכבות את הנר כדי לשמש מטתו אלא שאין מורין כן לרבים היינו דוקא בכיבוי שהוא אב מלאכה כדתנן המכבה והמבעיר בזה הוא שהוא חמיר אין מורין כן אבל בפריסת סדין בפני הנר שאינה מלאכה שהרי לצניעות מותר לכתחילה בשבת לעשות מחיצה מסדין ונהי דבשבת מחמירין אם היא להתיר מ"מ ביו"ט דקימ"ל כרבי יהודה מורין כן גם לרבים ועל כן אמר ליה אביי לאבא בר מרתא אפשר לעשות מחיצה ביו"ט וכן פסק הלק"ט בח"ב סי' כ"ו ע"ש, והעתיק דבריו הרב באר היטב בסימן שט"ו ע"ש שהתיר גם בשבת:

הדרן למאי דאתינן עלה שאור האלקטריסיטי מותר לכבותו ביו"ט מכמה טעמי דתריצי חדא דכיבוי ילפינן ליה ממשכן וזה לא דמי לאש של משכן כאשר ביארנו ועוד שהרי קימ"ל כרבי יוסי דפוטר בכולם משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטור עליה ועוד אפילו לרבי יהודה דמחייב מודה הוא בגחלת של מתכת והכא בהאלקטריסיטי גחלת של מתכת היא, ועוד שהרי ביו"ט קימ"ל כר' יהודה דדריש לכם לכל צרכיכם ומותר כל אדם לעשות אלא שאין מורין כן לרבים, ועוד יש להתיר סופו משום תחילתו דאם אתה אוסר עליו לכבותו ודאי חס עליו ולא ידליקנו מתחילה ונמנע משמחת יו"ט המשמח אלקים ואנשים כדכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה אור יקרות הלזה, ושמחת בית השואבה תוכיח שהיו משבחים אותה רבותינו עד שאמרו בפרק החליל משנה ג' ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה הרי דשמחת האור שמחה שלימה וכבוד וכמו שפסק מרן ז"ל בהל' בית הכנסת סימן קנ"א סעיף ט' וז"ל ונוהגין להדליק בהם נרות לכבדן ע"ש, זהו מה שנראה לענ"ד והשם אל יצל מפינו דבר אמת ושפת אמת תכון לעד אמן:

פה אורן יע"א כ"א כסליו ש' תור"ה וחיי"ם לפ"ק והיא שנת כ"ח למחזור גדול ה' יזכנו לברך ברכת החמה בשמחה ובדיצות אמן:

כ"ד הצעיר דוד הכהן סקלי ס"ט

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה