קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי דוד פרנקל
פרק ד
הלכה א
מתני' בג' פרקים בשנה וכו'. ה"ק בג' פרקים שהם תעניות ומעמדות ויה"כ דמסיק בתר הכי כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה דהיינו שחרית ומנחה ונעילה ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאין כפיהם ד' פעמים ביום והוא יה"כ שיש בו תפילת מוסף:
בתעניות ובמעמדות. ה"ק ואלו הן ג' פרקים תעניות ומעמדות ויה"כ:
ובמעמדות. אנשי מעמד היו מתענים ד' ימים בשבוע:
גמ' את ש"מ. ממתני' תלת:
שמתענין במעמדות. מדקאמר שנושאין כפיהם גם במנחה ש"מ שמתענין בהם:
שמתפללין ד'. שחרית מוסף מנחה ונעילה וסובר דמתני' בכל ג' פרקי' איירי שיש בהן ד"פ נשיאת כפים וגם בתעניו' ומעמדות יש בהם מוסף וכ"כ הרמב"ם:
ושאין נ"כ בלילה. דא"כ ה"ל למתני ה' פעמים ביום ערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה:
ופריך וישא כפיו ואל יתפלל. כלומר מנ"ל למידק ממתני' שמתפללים ד' דלמא נושאין כפיהם בלא תפילה:
תני זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים:
בעירובין. דבעינן עירוב ובעינן שיתוף:
ובתענית ציבור. דאף במנחה ובנעילה יש בהן נשיאת כפים:
אף במגילת אסתר נהגו כר"מ. דאמר צריך לקרותה כולה:
לנשיאת כפים. כה תברכו את בני ישראל:
כך נשיאת כפים. כהן הנושא את כפיו אסור ביין:
איתפלגון. פליגי ביה:
חד יליף לה. כהן מברך מנזיר:
וחד יליף לה. כהן מברך משירות דהיינו עבוד' דכתיב לשרת ולברך בשמו. מקיש כהן מברך למשרת מה משרת מותר בחרצן דכתיב יין ושכר אל תשת הא בחרצן מות' אף כהן מברך כן:
אף נשיאות כפים אסור בב"מ. כהן הנושא כפיו אסור להיות ב"מ נמצא דבכל היקש איכא חומרא וקולא:
ופריך והא תני אם היה. הכהן מורגל בעירו מותר לישא את כפיו ואי מדאורייתא אסור מאי מהני שהוא דש בעירו ולא משני מידי ובבבלי משני אסמכתא בעלמא נינהו ותרווייהו לקולא ומותר בחרצן ולהיות בעל מום:
כהדא. כהא דרבי נפתלי כהן היה והיה לו אצבע עקום ושאל לרבי מנא אם מותר לישא כפיו:
א"ל מכיון. שבני עירך מורגלים בך וידעין שאצבעתך עקום מותר אתה לישא כפיך:
מעבר זלדקן. הי' מעבר מלישא כפיו מי שהי' שערות זקנו מפוזרות אחת הנה ואחת הנה:
ריגלא הוות. רגליו היו קטנים והעבירו רב הונא כיון שאין שערות זקנו נראה שלא יאמרו ראינו קטן נושא כפיו:
זאת אומרת. מדאוסר בעל מום בידיו ורגליו לנשיאת כפים ש"מ שאסור להסתכל בכהנים בשעת נשיאת כפים ואסרו ב"מ בידיו ורגליו שלא יסתכלו בו:
מפני הסיע דעת. שלא יסיח דעתו מברכת כהנים:
משה. לשון שבועה מצאתי ול"נ דר' חגיי אמר לר' יוסי גדול הדור כמשה:
דאנא מסתכלנא. בכהנים בשעת נשיאת כפים ואיני מסיח דעתי:
במוסף מנין. שנושאין כפיהם אע"פ שנשאו בשחרית:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים:
המקרא הזה מסורס. שהל"ל תחלה וירד מעשות וגו' ואח"כ וישא אהרן את ידיו וגו' שהרי לעיל מיניה כתיב עשיית החטאת והעולה והשלמים:
אלא ללמד. שלא נשא כפיו עכשיו אלא בשביל שירד מעשות החטא' וכו' והן קרבנות מוסף וקמ"ל אעפ"י שנשא כפיו שחרית נושא שנית בשביל מוסף:
מה שירות בעמידה. דכתיב לעמוד ולשרת:
ויברכו את העם וישמע בקולם בדורו של חזקיה. הא דכתיב כאן וישמע בקולם היינו לפי שהיה הדור הגון נשמעה ברכת כהנים ואפי' אינן הגונים:
ויברכם. וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:
ברכה סתומה. לא נתפרש איזו ברכה בירכם:
ומנין לנעילה. דשאר תפילות סמכו כנגד אבות או תמידין אבל נעילה קשיא ליה:
גם כי תרבו תפילה וכו'. היינו לאחר שנגזרה הגזרה וגרם עון שפיכ' דמים הוא דאינני שומע אבל קודם הגזרה מהני ריבוי התפילה לכך בתענית מתפללין תפילה יתירתא דהיינו נעילה:
בכל עצב. הכי מפרש לקרא בכל עסק מצוה ראוי להותיר ולהוסיף אבל דבר שפתים דהיינו תפילה אך למחסור ההוספה:
ע"י שריבתה בתפילה. נכשלת בדבריה וקיצרה שנותיו של שמואל:
וישב שם עד עולם. עד עולם של יובל או של בן לוי מצאתי ולי נראה דה"ק עד זמן שהוא ראוי לישב שם יהיה עולמו והיינו כשנותיו של בן לוי שהם חמישים שנה:
ופריך והלא אין עולם של לוי אלא חמישים שנה וכו' וחיי של שמואל נ"ב שנה הכי גרסינן והויין ליה חמשין ותרתיי:
ושתים שגמלתו. מלבד אותן שתי שנים שגמלתו יהיו חמשים שהרי לאחר הגמלו אמרה שישב שם עד עולם:
וכא הוא אומר הכין. סיומא דקושיא דר' לוי אדר' לוי הוא דכאן הוא אומר שכל המרבה בתפילה נענה:
ומשני כאן ביחיד. לא טוב ריבוי התפילו' אבל בציבור כל שמרבים בתפלה טובה היא:
מיכן שכל המרבה וכו'. ופליג אדר' לוי:
איתפלגון. פליגי בה רב ור"י:
בנעילת שערי שמים. דהיינו עם חשיכ':
בנעילת שערי ההיכל. דהיינו ביום לאחר הדלקת הנרות בפנים:
אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום. בתמיה אלא ודאי בלילה והא אמרינן לעיל בר"פ דאין נשיאת כפים בלילה ועוד ביום תנן:
הוה צייר וכו'. היה משמר טליתו דרב ביה"כ:
א"ל רב כשתראה השמש בראש הדקלים תן לי טלית כדי להתפלל בו תפלת נעילה:
וכא הוא אמר בנעילת שערי היכל. מדצלי מבעוד יום דוקא:
ע"י. דרב מאריך הרבה בתפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי השמים:
נעילה. תפילת נעילה מהו שתפטור תפלת ערבית לרב מי אמרי' כיון דכבר התפלל בערב תו לא צריך:
ואיכן הוא מזכיר של הבדלה בתפילת נעילה דהא מצוה להבדיל בתפילה אע"פ שמבדיל על הכוס:
ואיך וכו'. אדרב פריך דקאמר תפילת נעילה פוטרת של ערבית איך יהא תפיל' ז' פוטרת של י"ח:
א"ל. ר' בא ולא כבר איתתב' דברי רב כאשר הקשתי לרב הונא ומה לך להקשות עוד:
א"ל ר' יונה וכי בשביל שאיתותב נתבטלו דברי רב אפשר שיהיה תירוץ על קושייתך:
מאי דקשי ר' בא. מאי דמקשי רבי בא שפיר קא מקשה ומאי דהקשה ר' יונה לא שפיר קא מקשה:
קל היקילו עליו. שימהר לאכול לאחר התענית לפיכך תקנו שתהא ז' פוטרת י"ח כי היכא דנפטר בשבת וי"ט בשבע מפני הטורח אבל ר' בא שפיר מקשה דבשביל למהר אכילתו אין לבטל הבדלה שבתפילה:
מריי. רבותיי מן כולכם שמעתי שאין הלכה כרב מדר' בא ור"י ורב הונא ורב אסי:
מזכיר של שבת בנעילה. ואומר ותתן לנו את יום המנוח ואת יה"כ הזה וחותם מקדש השבת ויה"כ ואע"פ שאין תפיל' נעילה בשבת יום הוא שחיוב בד' תפילות דהיינו שחרית ומוסף ומנחה ונעילה וכיון שחובת תפילה זו היום אינה פחותה משאר תפילות של יום:
מזכיר של חנוכה במוסף. ואומר על הניסים בהודאה:
אוספון עלה. הוסיפו עליו:
ר"ח ותענית היכן הוא מזכיר של ר"ח. בתפילת נעילה דתפילת נעילה אף בתעניו' אינה אלא שבע ברכות כתפילת נעילה דיה"כ ומזכיר אתה נותן וכו' באמצע לברכה אמצעית כמו שמזכיר הש"ץ בי"ה ונראה דמסיים העונה בעת צרה:
בהודייה. להראות שאינה באה בשביל ר"ח אע"ג דבשאר תפילות באה בעבודה:
בעבודה. ברצה כמו בשאר תפילות של י"ח:
ברכה רביעית. כמו בתפילת י"ט:
מה מצאנו בכל מקום. כשמתפלל ז' מזכיר של ר"ח ברביעית הוא הדין הכא נמי מזכירו ברביעית דאף בתפילת נעילה אינו מתפלל אלא שבע:
ונפק עובדא וכו'. ואסיקו הלכה למעשה כהא דאמר ר' בא שאף בנעילה בתעני' בראש חדש אומרן של ראש חדש ברביעית:
במה קורין בר"ח שחל בתענית. בגין מודעתין וכו' כדי להודיע שהיום תענית לפיכך נופלין על פניהן וכי לא ידעין בלאו הכי דהיום תענית ול"ל למינפל אאפייהו:
א"ל. ר' יוסי לכך נופלין כדי להודיע שקורין היום ברכות וקללות ולא בר"ח:
ה"ג קם ר"י עם ר"י בר פזי:
א"ל. ר' יוסי אתה שמעת מאביך דבר זה שקורין בר"ח אלא בעייני טב. ששם היו ב"ד יושבין לקדש החדש הלכך קורין שם בר"ח להודיע לכל שקידשו היום את החדש:
ושאר כל המקומות. מודה שקורין בר"ח ותענית בברכות וקללות:
ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין. דמספק' לי' הא דתנן במתני' דמגיל' פ"ד לכל מפסיקין לר"ח וכו' אי קאי על הפרשיות דאם חל ר"ח בשבת אין קורין אלא בר"ח או דלמא לכל מפסיקין אהפטרות קאי אבל פרשיות של שבת אין נדחין ממקומן:
א"ל קורין בר"ח. שבעה:
ה"ג מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראש חדש חנוכה ופורים ותענית ומעמדות ואי אהפטורות קאי הא תעניות ומעמדות בחול נינהו ולית בהו הפטרה אלא ודאי אפרשיות קאי וה"ה לר"ח שחל בשבת קורין שבעה בר"ח:
קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה ר"ח תדיר ותדיר קודם וגם עושין אותו עיקר א"נ כיון שהתחיל בו קורא בו רובן של הקרואים כדאמרי' גבי נרות המנורה:
מטי בה וכו'. ואיכא דאמרו שמועה זו בשם ר' אבדימי:
אלא מחמת ר"ח. דאילו חל חנוכה בחול אין קורין אלא ג':
הגע עצמך. אמור לנפשך אם חל ר"ח טבת בשבת דאיכא שבעה קרואים ולא בא הרביעי מחמת ר"ח איך מודיעין שקורין בר"ח ד':
והדא שאילתי' דספק זו הוא שאלה שיש להסתפק בה הרבה:
ר' מפקד לאבדן אמוריה. ר' צוה לאבא יודן אמוריה שיכריז לפני הציבור מי שרוצה להתפלל ערבית של מוצאי שבת יכול להתפלל בעוד השמש זורח בשבת:
משכני. משך אותי ריב"י אצל פונדק א' והרחה לי שבמקום הזה התפלל ר' יוסי אביו של שבת בע"ש:
ר' יוחנן פליג וסובר דלא התפלל ר"י של שבת בע"ש דאסור לעשות כן:
ולא הוה וכו' סתמא דש"ס קאמר שלא היה צריך ר"י למפלג אדין זה דודאי מותר לעשות כן שהרי מוסיפין מחול על קדש:
ועוד. דאזלון מנהיגי חמורים מן עיר ששמה ערב היושבת בעמק לציפורי היושבת בהר ואמרו כשיצאנו כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בטבריה הלכך אף שמקדימין ליכא איסורא שהרי ישנו מקומות שכבר חשיכה וי"מ שם דר"ח ב"ד נמי כר"ח ס"ל לפיכך הקדים לשבות והראשון נ"ל:
והיידא אמר. והיכן פליג ר' יוחנן:
של מ"ש בשבת. ועלה פליג ר"י דאין מקדימין לאפוקא שבתא:
ואפי' עלה. לא היה לו לר"י למפלג שאף ר' הכי ס"ל דמותר להתפלל של מ"ש בשבת:
עלון אדם למטתו. לישן ולא התפלל ערבית:
אין מטריחין עליו שירד. דרשות הוא:
כל זמן. שהיינו עושין כן שלא התפללתי ערבית מפני שכבר עליתי אל מטתי הייתי מתפחד כל הלילה:
לית לך. לעשות אם תרצה לישן בעוד יום אלא כר' להתפלל ערבית בעוד יום:
אראב"י. וכן תניא בברייתא ששאלו בבית המדרש תפלת ערבית מהו חובה או רשות:
אתיין. הנך תנאי כהני תנאי:
אין נעילה פוטרת של ערב. דהאיך יהו שבע פוטרות י"ח שהיא חובה דמשום טרחא לא מקילינן באיסורא:
מעשה בתלמיד אחד. והוא רבי שמעון בן יוחאי:
לבית הוועד. לבית המדרש שמתוועדים ומתאספים שם הת"ח:
התורגמן. שהיה עומד לפני ר"ג ומשמיע לרבים את הדרשה מפי ר"ג:
הפטר את העם. כלומר שישתוק מלתרגם עוד:
לר' זינון החזן אמור התחילו. שיתחילו לומר קדיש שלאחר הדרשה ובי"מ פי' שלא שמע רבי חוצפית ואמרו לרבי זינון שיאמר להעם שילכו להם והראשון נ"ל והוא עיקר:
א"ל. לר"ג וכי על מי לא עברה זילותך תמיד לבזות גדולי ישראל:
ונתמלא כל ראשו. שערות לבנות:
והיה ר"ע יושב ומצטער. שלא נתמנה הוא ואמר אולי מצאו בו דבר רע ח"ו או שאין תורתו חביבה לפני המקום והדר ואמר לא שהוא וכו'. שהוא דור עשירי לעזרא הכהן הסופר:
וכמה ספסלים. מתלמידים נתוספו שם באותו היום שר"ג לא הניח כל התלמידים לכנוס לבה"מ אא"כ היו בדוקים. כהאי דתנינן תמן בכמה משניות ביום שהשיבו את ראב"ע לישיבה לא היתה הלכה תלוי שכל התלמידים נכנסו לבית המדרש:
תמן תנינן. כתובות פ"ד:
א"ל מן אילין את חיי. כלו' מדבר קל כזה אתה מתפרנס:
א"ל. ר"י ועד עכשיו לא נודע לך שהתלמידים מתפרנסין בצער:
נעניתי לך. מחול לי כי דברתי לנגדך יותר מן הראוי:
חד קצר. כובס אחד:
מי שהוא כהן יזה מי חטאת. אפר מקלה. אפר הקלוי בתנור ובכירה כלו' סתם אפר:
הלכה ב
מתני' אלו הן מעמדות לפי שנא' וכו'. בגמ' מפרש:
על כל משמר ומשמר היה מעמד. מקצת שבטי ישראל חלוקי' לכ"ד חלקים שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:
וישראל שבאותו משמר. שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן מתכנסין בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש:
גמ' לא צורכא. לא היה לו לתנא לשנות אלא אלו הן מעמדות שמתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה כלומר מתחילת הדבר למה תקנו מעמדות ואח"כ חוזר לתחלתו ומפרש מה הן המעמדות:
אילין תמידין. הני תמידין שמקריבין בכל יום קרבנותי' של כל ישראל הם א"כ היה ראוי שיהו כולן עומדין על קרבנותיהן והיכי ליעבד:
אם יהיו כל ישראל. בכל יום בירושלים בשעת הקרבת התמיד אי אפשר:
לית כתיב. הא לא כתיב אלא שלש פעמים בשנה וגו' ולא בכל יום:
אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין. בכל יום ממלאכה כדין מי שמקריב קרבן שאסור במלאכה בכל יום ההוא נמי אי אפשר לומר:
והכתיב ואספת דגנך. ואם כל ישראל ישבו בטלים מי יאסוף להם הדגן:
אלא. כלומר לפיכך התקינו הנביאים מעמדות שיעמדו על קרבן תמיד בשביל כל ישראל ובכל מעמד כהנים ולוים וישראלים וחלקוהו לכ"ד חלקים:
כ"ד משמרות מן הכהנים וכנגדן כ"ד מעמדות מן הכהנים ולוים וישראלים:
תני כ"ד אלף. היה מעמד מאנשי ירושלים:
וחצי עמוד. היו מאנשי יריחו ואף מיריחו היו יכולין להוציא מעמד שלם של כ"ד אלף אלא בשביל לחלק כבוד לירושלים לא הוציאו מיריחו אלא חצי מעמד:
הכהנים. שבכל מעמד היו לעבוד עבודה במקדש והם נקראי' אנשי משמר שהיו עובדין בכל שבת ההוא:
והלויים שבכל מעמד היו לשורר על הדוכן:
וישראלי'. מוכיחין על עצמן שעומדים שם על קרבנות הציבור בשביל כל ישראל:
כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן. אם אין מעמד מכולן אין הקרבן לרצון דבעינן שיהיו הבעלים עומדין על קרבנן:
אלו הכהנים. שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות:
לעבוד את עבודת וגו'. אלו הכהנים פי' בני ישראל הנאמר כאן על הכהנים נאמר שיעבדו הלוים עבודת הכהנים:
ולכפר על בני ישראל. היא עבודת הלוים והיינו השיר דאין להן עבודה אחרת:
אלו ישראל. שעובדין הלוים במקומם א"נ אלו ישראל העומדים על הקרבן:
מנין שהשיר מעכב. פי' מנין שמעכב כפרה ומעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר:
לכפר על בני ישראל זה השיר. ומה כפרה מעכבת אף השיר מעכב:
לראשי הגברים מבני איתמר. ויחלקו בני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר ראשים לבית אבותם שמנה ואומר בית אב אאד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר:
בית אב אחד. תפס אלעזר שניתוסף לו בית אב א' על כל א' וא':
אחוז. לשון תפיסה:
לחזיר י"ז. בחלוקת כ"ד בתי אבות כתיב בד"ה שיצא הגורל לחזיר י"ז ודריש מלת לחזיר שחזר המחזור לאלעזר שמתחלה היו ח' לאלעזר וח' לאיתמר הרי ט"ז ועכשיו הוסיפו ח' לאלעזר ובמשמר הי"ז חזר המחזור לח' משמרות הנוספות לאלעזר:
לעשותן כ"ג. משמרות בשעה שחטאה בלגה כדאיתא סוף סוכה:
לית יכיל. אי אפשר שיעשו כ"ג משמרות שאומנות גדולה היתה לשמואל ודוד להעמידן על כ"ד שבהיותן כ"ד אי איפשר לשום משמר שיגיע תחלת שנת היובל פעמיים במשמר' עד שיחזור חלילה על כל הכ"ד משמרות כגון שמשמר יהויריב בתחלת היובל הראשון יהיה משמר ידעי' בתחלת יובל השני וכן כלם או לסירוגין הא מיהת ודאי שאי אפשר למשמר יהויריב שיגיע אליהם תחילת היובל שניה עד אחר כ"ד שכבר הגיע לכלם נמצא שאי אפשר לעשותן כ"ג דא"כ יתקלקל החשבון הזה וזהו ודאי אומנות גדולה מעשה חושב:
בשדה אחוזה. שהוקדש ולא נגאל ומכרו הגזבר כשיוצא ביובל ניתנת למשמר שפגע בו יובל:
אר"א חישבתי'. למשמרות כ"ד ולכ"ד יובלות זה אחר זה ומצאתי שא"א למשמר ליטול ולשנות בשדה אחוזה עד שיטול חבירו:
עלו מן הגולה. בבית שני והשאר לא עלו שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות:
פשחור. כתב רש"י ומיבעיא לי דפשחור לא כתיב בכ"ד משמרות בד"ה:
ועשו כ"ד גורלות. כתב כינוי של כל אחד ואחד על קלף מיוחד ונתנם לתוך הקלפי:
בא ידעי'. בא אחד ממשמרה של ידעי' ונטל חלקו ועוד ה' גורלו' דה"ל שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין מידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן:
שאפי' יהויריב. שהיה ראשון במקדש ראשון:
לא ידחה את המשמר שלפניו. דהיינו ידעי' לעולם ראשון ויהויריב נוטל אחד מן החמש שנטל ידעיה אבל הא ודאי שאין מוסיפין על כ"ד:
ויש מהן. מבתי אבות שקבעו עצמן לעולם. הכי גרסינן ויש מהן שהיו מגרילין כל משמר ומשמר:
כל שבוע. כל שמיטה:
תרין מינויין. לא היה ממנה אחד מן החכמים שיהא ראש לעולם אלא היה ממנה וחוזר וממנה כל שנה מי שהיה ראוי היה מתקיים ומי שאינו ראוי מסתלק:
מדדמך. סמוך למיתתו צוה לבנו ואמר אתה לא תעשה כן אלא תהא ממנה אחד לעולם לכל ימי חייו:
ומני וכו'. ועוד צוה ר' לבנו שיהא ממנה לרבי חמי בר חנינה שיהא ראש הישיבה:
ופריך ולמה לא. מנה רבי לרבי חמי בר חנינה לראש ישיבה:
בגין וכו'. בשביל שהיו צועקים אנשי ציפורי על ר"ח שהוא מציפורי ונתגדל אצלם אין ראוי שיתמנה עליהם: