אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה י

הלכה ט

מתני' לנידוי. שמנדין כבוד הרב שהטיח דברים כלפי מעלה:

מתחטא. מתגעגע:

גמ' כשם שנגזרה בימי אליהו. שמפתח הגשמים ביד אליהו:

לידי חילול השם. שאליהו נשבע חי ה' אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ואתה נשבעת שאין אתה זז עד שירדו גשמים:

תמן תנינן. ר"ה פ"ק:

שלח לו רשב"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילין לעתיד לבא ותני עלה לא נמצא מעכב רבי' מלעשות מצוה וכו' צריך נידוי. כ"ש המביא רבים לידי עבירה שצריך נידוי וכיון שע"י שבועתך יוכל לבא לידי חילול השם שצריך אתה נידוי. וא"ל חוני לשמעון בן שטח ואין הקב"ה מבטל גזירתו וכו' דקס"ד דשמעון קאמר שאפשר שהקב"ה גזר שלא להוריד גשמים והוא נשבע ולא ירדו גשמים נמצא שנשבע לשוא ויש בזה חילול השם הלכך א"ל שקרוב לודאי שיבטל הקב"ה גזירתו מפני שבועתו של צדיק ל"א השתא גזירתו מבטל מפני גזירת צדיק כ"ש גזירת אדם אחר והראשון עיקר:

אלא אפי'. הקב"ה אומר הכי והצדיק גוזר בהיפך קאמר קרא שלך קיים ושלי לא קיים וקמ"ל לך יתירא דאפי' גזירת הקב"ה מבטל הצדיק בגזירתו:

זו ירידת גשמים. שנקראים אור כדכתיב יפיץ ענן אורו:

כי השפילו וגו'. סיפיה דקרא דותגזר אומ' וכו' מפרש ואזיל:

אני אמרתי. שלא להמטיר על הארץ כדי להכניען:

ואתה אמרת. שלא בענוה להוריד גשמים דידך קיים ושלי לא קיים:

לשחות. להשפיל:

ימלט אי נקי. אם נקי הוא ימלט:

אף עפ"י שאינו נקי. אי בציר"י כמו אין:

מהו ונמלט בבור כפיך. דא"ל בזכות שידיו נקיות מן הגזל שאין זה כדאי דבגזל העולם נידון אחר רובו כדמצינו בנח ובניו לכך קדריש בברירת הפה שהיא תורה ומצות ומעשים טובים ובי"מ פי' דא"ל על נקיון. הגזל דהא כבר נאמר תרחיק מאהליך עולה והראשון נ"ל:

מה ת"ל יולדתך. אב ואם הרי הם אמורי':

אומתך. כמו מארצך וממולדתך:

שעתך. כלומר שעה שנולדת בה כמו שמצינו ביום שנולד בו משה:

כשם. שבן רשע מבזה לאמו בכפליים ברשעתו:

לישן גמטריון. לשון גמטרי"א כלומר בא"ת ב"ש תוגת הוא אפרא והכי קאמר בן כסיל הוא נותן אפר בעיני אמו:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה