קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ג
מתני' המכנס מעות. כינס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו ואמר כשהתחיל לכנס הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותירו על שקלו:
מותרן נדבה. יפלו לשופרות שבמקדש שעומדין להקריב בדמיהן עולת קיץ למזבח וב"ש לטעמייהו דסברי הקדש בטעות שמיה הקדש:
מותרן חולין. שלא נתכוין זה אלא עד כדי שקלו:
שוין שהמותר חולין. דהוי כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל אביא מהן שקל והמותר יהיה חולין:
אלו לחטאתי. אם כנס מעות ואמר הרי אלו לחטאתי מודו בית הלל שהמותר נדבה:
מה בין שקלים לחטאת. מאי שנא שקלים אם אמר על ידו מליאה מעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין ומ"ש חטאת דמותרן נדבה:
שקלים יש להן קצבה. דכתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ובודאי לא היתה כוונתו אלא לשקל אבל חטאת אין קצבה אם ירצה יביא בדמים מרובים ונתפסו הדמים אפילו הן מרובין ומותרן נדבה:
דרכונות. מטבע של זהב ממדי ושויא סלע ומחצה שאז היו צריכין הרבה לעבודת הבית ושקלו הרבה:
חזרו לשקול סלעים. כמשמעו סלע שלם:
טבעין. חצי סלע:
דינרין. רביעית סלע:
ולא קבלו מהן. דרשאין להוסיף אשקל דאורייתא כפי הצורך ולא לפחות ממנו:
אעפ"כ יד כולם שוה. עני ועשיר שוקלין בשוה כפי אשר קבלו עליהן לשקול אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה מביא בסלע וזה בשתים וזה בשלש:
גמ' מה פליגין. כי פליגי:
במכנס פרוטרוט. פרוטה פרוט' וכדפרישית במתני':
אבל. אם נטל ידו מליאה מעות ואמר אלו לשקלי ויש בו מותר ד"ה מודים שהמותר נדבה:
מה בין וכו'. וקס"ד דר"ש לכ"ע קאמר למלתיה:
מה אנן קיימין. רבי שמעון אהי קאי דקאמר מה בין וכו':
מה עביד וכו'. כלומר ור"י במאי מוקים מתניתין:
פתר לה. למתני' דר"ש אמכנס פרוטרוט אליבא דב"ה קאי מ"ט קאמר מותרן חולין:
ופריך והא תנינן. בסוף פרקין מותר שקלים חולין. וקס"ד דמתניתין אתיא ככולי עלמא:
נשמעינה מן הדא. כמו תא שמע:
ה"ג אותה השניה רועה. עד שיסתאב ויפלו דמיה לנדבה:
ה"נ אלו לנדבה. יפלו המותר מהן:
האיך אתה אומר אלו. סתמא דש"ס פריך איך קאמרת דהשני לנדבה לא יהא אלא כנוטל הרבה מעות ואמר הרי אלו לשקלי דתנן לב"ה מותרן חולין ולר' ביבי אפילו לב"ש מותרן חולין כ"ש הכא שאמר בטעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין:
כשמוען. כמשמען סלעים:
קרטין. רביעית סלע:
מן הדא. הא דאמרינן שבימי עזרא שקלו דרכון שלם שמעינן מהך קרא:
ג' פעמים בשנה. ודרכון הוא סלע וחצי שהן שלשה שקלים:
מכאן שאין מטריחין. נדבות על הציבור יותר מג' פעמים בשנה:
מכאן לג' סאין וכו'. דתנן בפ"ג בג' קופות של ג' סאין היו תורמין את הלשכה ג' פעמים בשנה ילפינן מדאמר עזרא לשלש השקל ג' פעמים בשנה:
לפי שחטאו. בעגל במחצית היום:
וחרנה אמר. ואידך אמר:
גרמסין. שם מטבע שהיתה בימי משה:
שעברו עלי' הדברות. כשחטאו בעגל:
בעשרים כסף. היינו דינרין דסלע ד' דינרין ופדיון בכור חמש סלעים:
טבע. הן שני דינרין חצי הסלע דבנימין לא היה עמהן: