אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק יט · הלכה ב

הלכה א

מתני' מוהלין. חותך את הערלה:

ופורעין. פריעת העור המכסה ראש הגיד:

ומוצצין. את הדם ואע"ג דהיא עשיית חבורה שאין הדם ניתק מחיבורו אלא ע"י המציצה:

אספלנית. תחבושת:

לועס בשיניו. דכמה דאפשר לשנויי משנינן:

לא טרף יין ושמן. כך היו עושין והיא רפואה שמערבין וטורפין בקערה יין ושמן יחד כדרך שטורפין בצים בקערה:

חלוק כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישים את ראש הגיד עד העטרה וקושרים שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד:

לא התקין. לא הזמין:

כורך על אצבעו. דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאה בחול:

גמ' ואחת לציצים. שנשתיירו שלא חתך כל הערלה:

עד כדון כר"ע. הניחא לר"ע שהוא אמר כל לשונות שהן כפולין במקרא לרבוי אתיין דרשינן שפיר מימול ציצין ופריעה:

ה"ג כר"י וכו' התורה דברה כדרכה וכו'. אלא לר"י שהוא אומר לשונות כפולין לא דרשינן דדברה תורה כלשון בני אדם:

מנן ליה. מנא ליה ציצין ופריעה דמעכבין המילה:

למולות. לשון רבים שני מילות:

שצריך להטיף ממנו דם ברית. דדלמא ערלה כבוש' היא שהעור דבק בבשר וה"פ דקרא המל מי שהוא כבר נימול ימול שנית:

מכאן לישראל ערל שלא ימול. אחרים דה"ק המל מי שהוא בעצמו נימול ימול לאחרים:

ואצ"ל עכו"ם ערל. שלא ימול אחרים:

כל שכיוצא בך. שהם נימולים וישראלים הם ימולו אחרים:

וכותי. אע"פ שהוא נימול:

לשם הר גריזים. לשם דמות יונה הטמונה להם בראש הר גריזים לשם אותו דמות הם מוהלין:

עד שתצא נפשו. של המוהל:

מפני הסכנה. שלא יעשה כרות שפכה:

בימי בן כוזיבא. שמשכום עכו"ם באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונצחם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו:

שצריך להטיף וכו'. דחיישינן שמא ערלה כבושה היא:

על שנתגייר מהול. כגון ערבי מהול דליכא שום ספק ערלה:

הלכה כדברי תלמיד. כרבי שמעון בן אלעזר אף על גב דרבי יהודה רבו פליג עליו בברייתא כדאיתא בבבלי בפרקין אתא עובדא וכו'. מעשה בא לפני רב בתינוק שנולד כשהוא מהול ושאלו מהו למול אותו בשבת:

ומר. ואמר מהא דתני מפני שהיא ערלה כבושה ולא תני חיישי' שהיא ערלה כבוש' משמע דודאי ערל הוא הלכך מחללין עליו את השבת דמילה ודאי בזמנה דוחה את השבת:

אין דוחין עליו את השבת. דספק ערל הוא ולפיכך צריך להטיף ממנו דם ברית:

ה"ג אתייליד ליה חד בר כי ממסמים ביה וכו'. וה"פ נולד לו בן כשהוא מהול וכשהתחיל למשמש בו להטיף ממנו דם ברית מת תחת ידו:

אמר רבי אבין. לא כך היה המעשה אלא שנעשה פצוע דכא מחמת הטפת דם ברית:

ונתענה. רב אדא עליו כדי שימות כיון שפסול לבא בקהל:

רבנן דקסרין אמרין כרות שפכה נעשה. מי שנכרת לו הגיד מן העטר' ולמעלה לצד הגוף שוב אינו מוליד:

נתערבו מלמטן. כגון שטרף יין ושמן מערב שבת ונתערבו מלמטן מהו שיערה עליהן בשבת יין ושמן או לא:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה