קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יח · הלכה ג
מתני' מסעדין. מפרש בגמרא:
חכמה. מיילדת:
אין מילדין את הבהמה ביום טוב. דאיכא טירחא יתירא:
אבל מסעדין. אותה בי"ט:
ומילדין אשה בשבת. ואין צריך לומר שמסעדין וכ"ש ביום טוב:
וקושרים הטיבור. של ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויתכרך בשום דבר ויגביהו התינוק יצא מעיו:
גמ' ונופח לו בחוטמו. שנחיריו סתומין לו ברירין:
ונותן ידו למטה. מרחם הבהמה ומקבל הולד שלא יפול לארץ:
ושומט דדיה. של אמו ונותן לתוך פיו:
מרחמין. מאהבין את ולדה עליה:
גוש של מלח. חתיכה של מלח דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו:
כיי דתנינן תמן. כי האי דתנן בר"ה פ"ב:
ולא זו בלבד. עדים שהולכין לעדות החדש שמחללין את השבת לבוא ולהעיד אלא אפי' החכמה שבאה ליילד מחללת את השבת:
עושין לחיה מדורה. להתחמ' בה אם נתקררה עושין מדורה לחיה אפילו בתקופת תמוז שהצינה מזקת לה:
מדורה. היסק גדול:
נפקא מיילדה. לישראלית בשבת:
אתת ושאלת לר'. אם מותר לחתוך הטבור או לא:
א"ל. רבי שתשאל למיילדת:
אמרה ליה לית כאן מיילדת. א"ל לך עשה כמו שנוהגין כאן שלא רצה לפסוק בפירוש כר' יוסי אם היה שם המנהג לאסור:
כיני מתניתא. כן צריכין לפרש למתני' וכל צרכי חיה עושין בשבת ולא כדתני וכל צרכי מילה עושין בשבת דבפרק דלקמן תני לה:
טומנין אותו בשמן. שהיא רפואה לחמם הולד:
ערבון לארץ. שמיד כשנולד קובר ממנו בארץ שאף האדם יקבר שם וזה הערבון:
הדרן עלך פרק מפנין