קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יז · הלכה ו
מתני' האבן שבקירויה. דלעת יבישה וחלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבה אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה:
אם ממלאין בה ואינה נופלת. שקשורה יפה הרי היא ככלי עצמו:
ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטלין את הקירוייה דשויה בסיס לדבר האסור דהיינו האבן:
זמורה. של גפן:
שהיא קשורה בטפיח. כד ששואבין בו מן הבור:
ממלאין בה. דשויא להך זמורה כלי ושוב לא יבוא לתקנה אבל אינה קשורה אע"פ שתקנה מבע"י ויש עליה תורת כלי לא דגזרינן שמא למחר תהיה לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה נמצא מתקן כלי בשבת:
גמ' אנן תנינן. לקמן במכילתין נוטל אדם את בנו והאבן בידו ואת הכלכלה והאבן בתוכה ואע"פ שאין בה פירות לא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור:
תני דבי ר' התנאים שבבית ר' שנו במתני' הכלכלה והאוכלין והאבן בתוכה דעיקר נעשית בסיס לפירות הלכך אבן מיטלטלת אגב כלי ופירות שהן מותרין בטלטול:
איתפלגון. פליגי בה רבי חייא בר יוסף ור"י:
ממלאין בה. ולא אמרינן דקירויה נעשית בסיס לדבר האסור:
כיון שהיא אפיצה לה. דמתני' איירי שהאבן דחוק בקירויה ודבוק בה הרי היא כגופה ולא שייך בה בסיס:
ואם לאו אין ממלאין בה. שמעינן דוקא אפוצה הא בלא"ה אסור ואיך מתירין התם לטלטל הכלכלה עם האבן אע"פ שאינו אפוץ וקשיא לרבי חייא ב"י:
כיון שהאבן עשוי כדי שיכביד את הקירוייה ה"ל כאלו האבן עיקר וקמיטלטל הקירוייה ע"ג האבן לכך בעינן אפוצה דליהוי כגופה:
מה עביד לה ר"י. כלומר מאי סייעתא אית ליה מהך מתניתא דדחי מתני' דנוטל מפניה:
נעשה כמטלטל קירוי' עצמה. שהאבן בטל לקירוייה:
ותני דבי רבי האבן והאוכלים בתוכה. וקשיא מיהו רישא למה מותר ליטול התינוק והאבן בידו:
תינוק עשו אותו כאוכלין. והרי הוא מטלטל אוכלין ואבן דשרי:
כקמיע מומחה ביד התינוק. שבודאי ישתוק התינוק ע"י האבן ושרי לטלטלו: