קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יז · הלכה ד
מתני' מסר הגדול. מגירה גדולה שעשוייה לקצוץ קורות:
ויתד של מחרישה. הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה דהנך קפיד עלייהו ומיחד להם מקום דלא חזו למלאכה אחרת:
גמ' חד אמר לצורך. דאמר ת"ק היינו לצורך גופו:
שלא לצורך גופו. אלא לצורך מקומו אבל שלא לצורך כלל אפי' לת"ק אסור:
שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו. אלא מחמה לצל:
על המלאים. כלים שהן מלאים אוכלין שמטלטלים שלא לצורך דאוכלים ודאי מותרים לטלטל שלא לצורך:
ועל הריקנין. כלים שבדעתו למלאותן היום שמותרים לטלטלן שלא לצורך:
ופריך אתיא דבית שמאי כרבי נחמיה. אס"ד דרבי נחמיה סובר שאינן ניטלין אלא לצורך גופו א"כ סובר כבית שמאי ואת אמרת דהלכה כרבי נחמיה ולא כבית שמאי הוא סובר ואנן קיי"ל דבית שמאי במקום בית הלל אינו משנה אלא ודאי דרבי נחמיה בין לצורך גופו בין לצורך מקומו מתיר ואתיא אפילו כבית הלל: