קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יז · הלכה ב
מתני' קורנס. מרטי"ל:
דבילה. מאחר שעשאה עיגול היא עבה מאד וקשה כגבינה וצריך קרדום לחתכה:
מגירה. כעין סכין ויש בה פגימות הרבה:
לגור בה את הגבינה. לחתכו ולחלקו לפי שממהרה לחתוך דבר עב:
לגרוף בה את הגרוגרות. מן החביות:
רחת. פאל"א בלעז:
מלגז. כמין עתר שקורין פורק"א ויש לו שלש שיניים ומהפכין בה קש בגורן:
לתת עליו לקטן. מזונות:
כוש. פלך:
לתחוב בו. תותים וכל פרי רך:
מחט של יד. מחט קטנה שתופר בה בגדים:
ושל סקאים. מחט גדולה שתופרים בה שקים:
לפתוח בו את הדלת. מי שאבד מפתחו:
גמ' הא שלא לפצע לא. אע"פ שהוא קורנס של אגוזים ומלאכתו להיתר אסור ליטלו שלא לצורך מתניתין מני רבי נחמיה היא ולא רבנן בתמיה:
בזיירי דו עצר ביה. והן כלי עץ כמו קרשים נתונים במכבש לכבוש בהם בגדים ולפי שאלו הכלים אדם מקפיד עליה' שלא יתקלקלו ושלא יפגמו לפיכך מקצה דעתו מהם וה"ה קורנס דמתני' נמי בקורנס של זהבים איירי שאדם מקפיד עליו והלכך שלא לפצע לא:
במזורה דו חביט ביה. הוא הכלי שהכובס מכה בו הבגדים על האבן כשמלבנן:
דו. כמו דהוא:
ובמכונה. הם יתדות המוכנים לנפץ בהם משי:
שאין תשמישן לשם שבת. כגון הכוס והכרכד וכל שמיוחד לאיסור:
ה"ג ומר רבי לעזר וכו'. ומייתי לה הכא שכשם שהקילו בשבת כך החמירו בטומאה:
דלופקי. כלי עץ שמשימי' עליו כלי היין כגון כוסות ואשישות:
בסיס דידיה. כן שהדלופקי מונח עליה מפני מה היא טמאה:
טימאו אותה לשם טבלה. ולא אמרינן דהוה ליה כפשוטי כלי עץ:
שרא לי רבי אבא. התיר לי רבי אבא ליטול הקילורית בשבת:
קילורית. הוא תחבושת:
דלכן. דאם לא כן אלא שאסור ליטול קילורי' א"כ למה יהא מותר ליטול מחט של יד ליטול בו את הקוץ:
מהו מיגבלתא בי"ט. מהו שיהא מותר לגבל הקילורי' בי"ט דשאר גיבול מותר ומיבעי ליה אם גם זה מותר:
א"ל אינו אוכל נפש. ואסור: