אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק יד · הלכה ב

הלכה א

מתני' הילמי. מי מלח מרובין:

והלא הילמי בין מרובין בין מועטין. אם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרין אף אלו מותרים וסובר ר' יוסי דכולן אסורים מפני שהוא כמעבד ומתקן את המאכל הניתן לתוכו כדי שיתקיים:

ואלו הן המותרין נותן שמן. לתוך המים בתחלה קודם שיתן המלח או השמן בתחלה ואח"כ המים דהשמן מעכבו שלא יתערב יפה ומתיש כחו שלא יהיה המי מלח עזין אבל לא יתן מלח תחלה ואפי' נותן שמן לבסוף דמשעה שנותן מים ומלח יחד נראה כמעבד:

גמ' הילמי צריכה אומן. שאין כל אדם יכול לעשותו:

והיא נשרית. והמלח נימוח בתוכו:

והיא שוקעת. אין המים חריפים כל כך:

ושאינה שוקעת. שכח המלח מעכבה לשקוע זו היא הילמי שמימיו עזין:

יין דבש ופלפלין. זו היא יינומלין:

מותר לערב. ביד. ואסור לשחוק בכלי ל"א מותר לערב אבל לא יטרוף בכח והראשון נראה:

את שהוא משום גזירה שמא יערב ולא שייך בו שחיקה שרי ואיכא בין רבי יסא ורבי יוסי דלר' יסא מותר לערב ולר' יוסי אסור לערב לכתחלה:

ופריך והכא. הילמי אינו אלא משום תערובת. ואפ"ה תנן במתני' אין עושין הילמי:

שנייא היא. שאני הכא שעשיית הילמי הוא גמר מלאכה לתקון האוכל הניתן לתוכו ולכך אסור הוא:

מותר לשבר. הפלפלין שבתוכו אבל לקבץ אסור משום דמיחזי כמנומר:

שום ששחקו. מע"ש ויותר נ"ל דגרסי' שום שריסקו וכן הוא בבבלי פרק תולין:

אם היה מחוסר שחיקה. שלא נשחק כל צרכו:

תמן תנינן. עדיות פ"ב:

בוסר. ענבים בתחלתן כשהן דקין מוציא מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ:

מלילות. שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו:

יגמור. מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם בכלי ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה:

ה"ג שריסקן מבע"י רי"א יגמור:

לא יגמור. אסור להניחם מבע"י תחת כובדן כדי לגמור משתחשך:

הכהנים נהגו בתרומה כר"י. דהכהנים זריזין הם ל"א בתרומה אם התחיל בהן במקום פטור כגון בגנה ואח"כ הכניסן לחצר שפטורה מן התרומה וכה"ג איתא בתרומות פ"ח:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה