קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יג · הלכה ה
מתני' הצד צפור. עד שהכניסו למגדל חייב דזו היא צידתו אבל אם הכניסו לבית אינו ניצוד בכך שיוצא לו דרך חלונות:
וצבי לבית. נמי הוה צידה אבל הכניס לגינה או לחצר אין זו צידה:
ביברין. קרפיפות מוקפין:
המחוסר צידה. שקשה לתופסו שם:
גמ' א"ר חיננא מתני' וכו'. עיקרה של סוגיא זו בר"פ אין צדין אמתני' דאין צדין דגים מן הביברין בי"ט אבל צדין חיה ועוף מן הביברין בי"ט קאר"ח דמתני' דהתם דלא כר"י דמתני' דהכא:
הא לגינה ולביברין פטור. וכיון דלביבר לא חשיב צידה א"כ הצד מן הביבר צידה ממש היא ואסור בי"ט וע"כ מתני' דביצה דלא כר"י:
ה"ג דלא כר"י דתנינן הצד וכו' הא לגינה ולביברין פטור ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין בי"ט מחלפא שיטתין דרבנן וכו':
ופריך מחלפא שיטתין דרבנן. כלו' מתני' כרבנן נמי לא אתיא:
ה"ג וצבי לגינה ולחצר ולביברין ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין בי"ט הא מגינה ומחצר לא. וה"פ ממתני' דהכא שמעינן דלרבנן הצד חיה ועוף בגינה ובחצר חייב דהוה צידה א"כ קשיא למה אינו מתיר התם לצוד גם מגינה וחצר חיה ועוף בי"ט:
ומשני כאן בשבת איירי בחצר מקורה. הלכך הוה צידה והתם באין צדין איירי בסתם חצר שאינו מקורה לכך לא קאמר אלא ביברין ולא חצר:
ופריך והא תנינן גינה. בדברי חכמים במתני' וגינה ודאי אינו מקורה:
אית לך מימר גינה מקורה. בתמיה שהרי צריך הוא לגשמים:
כאן במתני' דשבת איירי בחצר קטן והתם איירי בגדולה אפי' בביבר גדול ולכך לא תני חצר בהדייהו:
מה ניתני. אם תנינן במתני' באין צדין בדברי רשב"ג זה הכלל כל המחוסר צידה חייב וכו' כמו ששנינו במתני' בשבת כל המחוסר צידה פטור וכו':
ה"ג ולא בנעל לתוכה אנן קיימין. וה"פ א"ל ודאי שאין לשנות כן שהרי מתני' די"ט איירי כשחיה ועוף כבר נעולים בביבר והוא רוצה ליטלן ממנו ואיך שייך למתני חייב ופטור אלא כך תיתני במתני' די"ט אסור ומותר ובשבת חייב ופטור:
כל שהוא מחוסר נשבים. שצריך לבקש תחבולות ע"י מצידות לתפשו היינו מחוסר צידה:
מן הנגרים. הוא מקום יאורי מים שהעשב גדל שם ובהמות רועות שם:
לא מן המכמרות. מצא חיה במצודה ספק ניצודה היום ספק מאתמול:
מכמורות. מערות שצדין בתוכן:
מצדתא דשיתא. מצודה העשויה מן השתי בלא ערב אין שוחטין ממנה דלאו כניצוד הוא מערב יום טוב וה"ל כצד בי"ט ואסור:
בפיתם. הוא כמין דף המחזיק הנדבק בו. ל"א הוא מקום שמפטמין בו העופו' והבהמות ובביצה הגירסא בפיטם:
סכרא דנהרא שרי. דף שסוכרין בו הנהר שלא ישטוף שדהו. ל"א אם סכר אמת המים בעי"ט בכניסה וביציאה מותר ליקח דגים שבתוכו דה"ל כניצודין ועומדין מאחר שאמת המים צרה ואינה יכולה להשמט וה"ל כמזומן ע"י מעשה זה כנ"ל והראשון מצאתי:
כההיא דטסים. הא דמתיר רב ליקח מסוכרא דנהרא דוקא שעשוי כעין שני טסין שהוא צר ואי אפשר להשמט: