קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יב · הלכה ו
מתני' אחת שחרית ואחת בין הערבים. כיון דה"ל שהות בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי העלמות. ל"א דאיירי כשידע בינתים ואחת שחרית ואחת בין הערבים נקט לרבותא דאע"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בינתים מחייב ר"ג:
גמ' שמא אינו חייב. ודאי אינו חייב אלא אחת:
כשם שאין העלמות. שבין שחרית לבין הערביים מחלקות לחייבו שתים:
כך לא יצרפו. אף אם לא היה ידיעה בינתים שכל שאינו חולק מצטרף:
ר' מנא א"ל. להך שמעתתא דבסמוך סתם ולא אמרה משמיה דר"י ור' אבין אמרה משמיה דר"י:
אין ידיעה לחצי מלאכה. ואף אם היה לו ידיעה לא מיקרי ידיעה כיון דלא חייב עליה משא"כ בקצר וקצר כשיעור אלו היתה לו ידיעה היה חייב קרבן על הראשון כיון דהוה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת:
ופריך ודכוותה אין זדון לחצי זית. דהא לא מחייב עלי' א"כ מבעיא לן:
אכל חצי זית בזדון. אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה לא יהא אלא שהיה לו ידיעה על חצי זית הראשון קוד' שאכל השני מצטרפין ה"ה ה"כ או לא:
הדרן עלך פרק הבונה