קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ה
מתני' מן הים ליבשה. דהוה מכרמלית לרה"ר:
ומן הים לספינה. מכרמלית לרה"י:
ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. ע"י עירוב אם הם של שני בני אדם הלכך כי מפרשי ומפסקת כרמלית בטל עירוב:
גמ' בקשורו' בגמי. הא דתני' במתני' ספינות קשורות זו בזו אפי' הן קשורות בגמי סגי שכל שהן קשורות הרי הן כרשות אחת:
והן שעירבו. הא דמטלטלי' מזו לזו דוקא כשעירבו ואז אם הן של שני בני אדם מותרין לטלטל:
בשאין בין ספינה לספינה רוחב ד'. דלא מפסיק כרמלית ביניהון:
וחורנא אמר. ואידך אמר:
ולא ידעין. מי אמר בשאין ביניהן רוחב ד' ומי אמר אפילו שיש ביניהן:
אפילו אין הספינות גבוהות עשרה שאינן חולקות רשות לעצמן אפ"ה מטלטלין בקשורות:
הוי דו אמר. הרי שהוא אמר בשאין ביניהן רוחב ד' דאי ביש ביניהן ד' ואינן גבוהות עשרה ודאי דה"ל כרשויות מחולקות וככרמלית היא מה שביניהן שהרי מטלטלין במקום רחב ד' למטה מעשרה שהוא כרמלית:
הוון בעי מימר. סברוהו בני הישיבה למימר דמ"ד בשאין ביניהן רוחב ד' דבעינן לעולם שלא יהיה ככרמלית בעינן נמי שיהי' ביניהן פחות מד' או למעלה מעשרה שהוא מקום פטור:
והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה. דלא חשבינן מקרקעי' המים אלא מאויר שע"ג המים מתחילין למדוד עשרה:
עמוקה הספינה עשרה. לתוכה דהוי רה"י:
ואינה גבוהה. שפתה י' מן המים כגון שמשוקעת במים מכובד משאה:
מטלטלין מתוכה לים. דרך דופנותיה כגון שופכין:
אבל לא מן הים לתוכה. דאין תשמיש מן הים לתוכ' דרך דפנות שאם ימלא וישליך על הדפנות ירדו לקרקעית הספינה ולהכי נקט עמוקה י' דאי אינה עמוקה י' היא גופה כרמלית ומטלטל להדיא אף מן הים לתוכה. ואין גבוה י' נמי דווקא נקט דאי גבוה י' מותר לטלטל מן הים לתוכה דמכרמלית לרה"י דרך מקום פטור קא מיטלטל דצריך להגביה את ידו למעלה מי' ואע"ג דברשות דאורייתא מר"ה לרה"י מתייב בכה"ג בכרמלית דרבנן לא גזרו והא דנקט עמוקה ואינה גבוה עשרה הא ת"ק בגבוה י' איירי ה"ק לא מיבעיא בגבוה י' דשרו לטלטל טלטול גמור הואיל ודרך מקום פטור קא מטלטל אלא אפילו אינה גבוה עשרה נמי שרי:
ר"י בעי. ר"י פריך לרבי יהודה ממה נפשך:
אין כיני. אם כן אף מן הים לתוכה יהא מותר דהא כרמלית היא:
א"ר אבין לעולם מפני שעמוקה עשרה אסור לטלטל מן הים לתוכה והא דשרי מתוכה לים מפני סכנה לפעמי' נכנסים המים לספינה דרך נקב ואי לא שרית ליה לטלטל מתוכה לים יבואו לידי סכנת נפשות שיטבעו בים:
ספינה עולה ויורדת. ואע"פ שאינה גבוה עשרה לפעמים היא למעלה מעשרה מן הים הלכך אסורה לטלטל מן הים לתוכה אפילו בפחותה מעשרה:
ופריך ולאו כרמלית היא. סלע הפחותה מעשרה ופשיטא דשריא:
ומשני כלום הוא מותר לטלטל בכרמלית יותר מארבע אמות ובסלע שהיא פחותה מעשרה מותר לטלטל בכולה דהוי ליה הים כמחיצה:
על ראשה. כלומר מדבר ביותר מי' ולפי שמעיקרא אמר פחות מכאן מה דינו לפיכך אמר רבי אילא מה דינו ביותר מכאן:
נעשה כמחיצה שהוקפה לזרעים. שאין מטלטלין בה אלא בד' אמות שאין מחיצה זו עשוי לדירה:
עד בית סאתים. בגינה וקרפף שמטלטלין בתוכן עד בית סאתים:
בעי. פריך מעתה דאמרת בפחותה מעשר מטלטלין מן הים לתוכה א"כ שתי כרמלית מותר לטלטל מזו לזו:
מכיון שהים מקיפו. להסלע מכל צד הרי היא ככרמלית אחד עם הים:
ואין בו ד'. בדוקא נקט דביש בו ד' אסור דחיישי' זמנין דליכא עשרה מן הספינה חוץ למים דה"ל האי נסר כרמלית ומטלטל מכרמלי' לרה"י:
אלו אמר תיבה פחותה. כלומר תיבה שנפרצה שוליה עושה חוץ לספינה דהוה ליה כמחיצה תלויה שדופני התיבה נעשין כמחיצה שפיר הוה קאמר דמתיר לספינה אבל השתא דקאמר נסר שאין בו רוחב ד' לא מהני מידי שהרי אם אינה גבוה י' מהארץ ה"ל כרמלית והספינה שהיא עמוקה י' היא רה"י ל"א בשלמא תיבה אינה בטלה לספינה אבל נסר שאין בו ד' בטל לספינה:
מאן דבעי וכו'. מי שרוצה לעשות תקנה לספינה להוציא מתוכה לים:
מוציא נסר. שהוא פחות מד' רחוק ג' טפחים מן הספינה:
ואת רואה את המחיצות. של הנסר כאלו עולות דאמרינן גוד אסיק מחיצה והרי הוא כאלו מוקף י' נמצא מטלטל מספינה שהיא רה"י לרה"י דמחיצה תלויה מתרת במים:
שכל ג' וג' וכו'. א"כ הרי הוא כרחב ד' ונמצא מטלטל מכרמלית לרה"י וקשיא לר' אבין ל"א בא לפרש דברי רבי אבין דלכך מרחיק ג' דכל ג' סמוך למחיצ' הן כמחיצה נמצא כאלו יש כאן נסר שהוא רחב ז' שמתחלה הוציא הנסר רחוק מהספינה ג' ומחצה וגם הנסר הוא ד' פחות משהו נמצא שיש כאן ז' ומשהו וכשמעמידין אותו פחות מג' סמוך לים אמרינן לבוד וה"ל מחיצה של עשרה:
דהוה פריש. שהיה מפריש תמיד מן היבשה לים:
מעביד ליה. שיהיה עושה לו חוץ לספינה סל שנפחת ומותר לטלטל מן הים לתוכה ומתוכה לים דה"ל כמו תיבה פחותה דלעיל: