קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ג
מתני' שכן משא בני קהת. אע"ג דהוצא' מלאכה גרועה כיון דמצינו אותה במשכן דכתיב ובני קהת ישאו חייב:
לאחר ידו. על גב ידו:
מרפקו. פרק האמצעי מן הזרוע:
פונדתו. אזור חלול:
ופיה למטה. אין דרך הוצאה בכך שכיון שחלול הוא יפול הניתן בתוכו לארץ אבל פיה למעלה דרך הוצאה היא:
שפת חלוקו. שפה התחתונה וה"ה שפה העליונה אלא אורחא דמילתא נקט שכן דרך לעשות שפה לחלוק מלמטה:
גמ' רבי יוסי פריך. אמתני' דתנן שכן משא בני קהת. תינח במוציא על כתפו שהוא חייב שכן משא בני קהת אבל המוציא בימינו ובשמאלו ובחיקו למה יהא חייב וכי היכן מצינו שנשאו כן בני קהת:
ומשני וכתיב וכו'. פירוש הא כתיב ופקידת אלעזר וכו'. כולן נשא הוא בעצמו:
היה לו באפונדתו. באזור שחוגרין בו מתנים והיינו בתוך חיקו:
אין תאמר שהיה קטן. שלא היה אדם גדול הלכך הטריחו אותו בעבודות הרבה:
דוך דוכנים היה. נשיא על שאר נשיאים היה אלעזר:
שהיה מר על הכל. שהיה אומ' ומצוה על כל הנעשה במשכן ובשבט לוי:
אלא וכו'. לכך נתנו לו עבודות הרבה שאין גדולה לפני מלך בשר ודם וק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה:
ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן. ולא צוה המקום להוציא את הדשן אלא לכהן שהוא החשוב בעם והלא אף הזר היה יכול להוציאו ע"י כלי כשהוא עומד מרחוק אלא ללמדך שאין גדולה בפלטין של מלך: