קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ה
מתני' ביצה קלה. כבר מפורש שזו היא ביצת תרנגולת שהיא קלה לבשל ולא בשיעור כל ביצה שיערו אלא כגרוגרת מביצה קלה:
מצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה:
קליפי אגוזים. הגדילה ע"ג הקליפה בעודן לחין:
סטים. קרו"ג צבע כמו תכלת:
פואה. וורנצ"א עשב שצובעין בו אדום:
פי שבכה. בראש השבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד:
נתר. מין אדמה:
קמוליא ואשלג. מיני עשב הם:
את הכתם. של דם נדה שאלו הסממנין מעבירין על כתם של דם נדה בבגד לטהרו:
גמ' וקשיא. אמתני' דתנן תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה והלא כמון ומלח דשניהן מיני תבלין וכי ראויין להצטרף הלא אין טעמן שוה ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל:
במיני מתיקה שנו. הא דמצטרפין זה עם זה היינו במיני מתיקה דטעמן שוה ואין אחד פוגם טעמו של חבירו:
תמן תנינן. לקמן בפ' האורג:
שיעור המלבן וכו'. כמלא רוחב הסיט כפול והכא אתה מצריך שיעורא רבא כדי בגד קטן:
ומשני תמן בצובע. בשיעורא זוטא חייב אבל הכא במוציא סממנים לצבוע צריך יותר שאין אדם טורח לשרות סממנים שאין בהן לצבוע בגד קטן:
ביריתה. גפרית:
אצרות רוח. דמשתכח בנוקבא דמרגניתא ומפקי ליה ברמצא דפרזלא וכיון שהוא נתון בנקב מעצר להרוח שלא יכנוס בו והרוח שבתוכו מתאצר שלא יצא לחוץ: