אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

מתני' עור כדי לעשות קמיע. היינו דמליח ולא קמיח ולא עפיץ דבכה"ג שיעורו כדי לעשות קמיע:

קלף. היינו דמליח וקמיח ועפיץ:

כדי לכתוב עליו פרשה קטנה. דאיירי דדמיה יקרים לא עביד מיניה קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות ולא מחייב בשיעורא זוטא:

דיו כדי לכתוב בו שתי אותיות. לרשום על שתי חוליות או על שני קרשים לזוגן:

כדי לכחול עין אחת. מפרש בגמ' כדי לעשות נקב. קטן כלי שנותנין בו כסף חי סותם פיו בזפת או בגפרית ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו:

גמ' בהין רכיכה. באותן עורות הרכים וראויין לכתוב עליה שיעורן כדי לעשות קמיע:

בקולף פני העור. היינו שנוטל חלק התחתון מהעור:

אם בכלי צריך יותר. שא"א שלא ידבק מן הדיו בצדדי הכלי נמצא שנתמעט מלכתוב בו שתי אותיות:

תמן תנינן. במס' פרה פרק י"ב:

כמה יהא במים. של מי חטאת:

ויהא בהם כדי הזייה. ויטמא אדם הנושא אותם ומסיים שם כדי שיטבל בהן ראשי גבעולין והיינו שיהי' בכלי יותר משיעור הזייה כדי שיטבול בהן ראשי הגבעולין ויזה בהם:

ר"י בעי. ר"י פריך לדבריך דבכלי צריך יותר א"כ גם כאן צריך יותר משיטביל בהן שהרי צריך נמי מה שנבלע בכלי:

אפילו זונה שבזונות. הפרוצה ביותר אינה עושה כן שתהא כוחלת אחת מעיניה ויוצאת בשנייה מגולה בלי כחל:

חוששת אחת מעיניה. חולי באחת מעיניה ואינה כוחלת אלא השני:

מה תנא חוששת. א"צ לאוקמ' מתני' בחוששת אלא באשה צנועה שטומנת אחת ואינה יוצאת לשוק מגולה אלא באחת מעיניה:

לבבתני באחת מעיניך. מביא פסוק זה לראיה שדרך הצנועו' לצאת באחת מעיני' מכוסה ואחת מגולה:

במזניק שנו. כשהן מקלחין והן מהותכין עושין בהן נקב:

על פי סדק קטן. והוא קטן מנקב קטן:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה