אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה א

פרק ה

מתני' במה בהמה יוצאה וכו'. לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ומידי דמינטרא בי' בהמה הוי תכשיט ואורחה ולא הוי משוי ומידי דלא מינטרא ביה הוי משוי:

בחטם. זמם של ברזל ונוקבים חוטמו ומכניסים אותו בתוכו:

ולובדקים בפרומביא. מפרש בגמרא:

בשיר. כמו אצעדה סביב צוארו וטבעת קבוע בה ומכניסים בו רצועה או חבל ומושכים הבהמה:

וכל בעלי השיר. כגון כלבים ציידים וחיות קטנות שנותנין שיר לצוארם לנוי:

ומזין עליהן. במקומן כמו שהם בצוארי הבהמה אם נטמאו:

וטובלין במקומן. מכניסין בהמה למים להטביל את השיר ואף על גב דטבעת וכלי בהמה לא מקבלין טומאה כיון שדרך בני אדם לשום ידיהם בין טבעת הבהמה וצוארה כדי למשכה במקום שירצה הלכך הוי ליה כטבעת אדם:

גמ' וסימנא לארבע בהמות היוצאים באפסר הם אלו הנזכרים בפסוק זה וכן תהיה וגומר:

על שם לובים וכושים במצעדיו. שהוא חמור הבא ממדינת לוב:

חמור סלק. חמור שיכול לעלות במים ולשוט בו ואמבטוס על שם אמבטי שרוחצין בה ל"א חמור שגדל ועלה כגמל:

גרים הבאים ממדינת לוב. אם הם כמצריים ממש וצריכין להמתין ג' דורות מלבא בקהל כדכתיב לא יבא מצרי ואדומי וגו' דור שלישי יבא להם בקהל ה' או מותרים מיד:

מן מה וכו'. מהא שאנו רואין האי פול המצרי כשהוא לח קורין אותו לובי וכשהוא יבש קורין אותו פול מצרי:

הדא אמרה. ש"מ גר מלובי כגר מצרי הוא וצריך להמתין ג' דורות:

הלכה כדברי תלמיד. דהיינו שהלכה כר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע אב אבל חכמים אומרי' כל מין פרדות אחד הן וכולן מותרין שבשניהם שני הצדדין ומייתי לה הכא דלר' יהודה לא הוו אלא תלתא דפרד או בכלל חמור או בכלל סוס הוא אבל לרבנן מין בפני עצמו הוא:

כמה דתימר לענין איסור. דדוקא הנך ד' יוצאין באפסר ולא שאר כל הבהמה דלא הוה לגבי דידהו נטירה וה"ל משוי הכי נמי לענין היתר שאר כל הבהמה שוין ויוצאין בפרומביא אע"ג דלא צריכא ליה דכל נטורותא יתירא לאו משוי הוא:

ופריך ולא כן תני תכשיטי בהמה. כגון שיר של בהמה:

טהורין. דתכשיטי אדם כתיבי בפרשה:

בעשויין להנותן. שעשויין לנוי אדם מתחלה ונטמא ובעודו בטומאתו נתן אותו לבהמה וצריך להטבילו מטומאתו הראשונה שלא יגע בטהרות ל"א ה"ג להנגותן וה"פ שעשויין להנהיג הבהמה וה"ל תשמיש כלי אדם הואיל ואדם מושך בהן וכדפרישית במתני' ופריך ואינו עושה חריץ. כשמושך הבהמה ואיך תני במתניתין ונמשכין בשיר בשבת:

אלא כר"ש. דסובר דבר שאינו מתכוין מותר:

דלת. הנגררת ע"ג הארץ:

קינקילין גורר. הוא אבן שיש בו נקבים ועשוי במקום חלון שיכנס בו האור ויש שנועלים בו ומעמידי' אותו במקום דלת כנגד הפתח:

פותח ונועל בו בשבת. ואיירי בקשורים ותלויים דלא מיחזי כבונה שמעינן מהא דמותר לגרור דבר כבד על הארץ דכיון דלא מתכוין שרי:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

תמן תנינן. בפרק במה אשה:

לא תטבול בהן. ברצועות שבראשה עד שתרפם:

וכא. וכאן אתה אומר ומזין. עליהן וטובלין במקומן:

כאן. בשיר איירי ברפויים והמים נכנסים בו:

כאן. בפרק במה אשה איירי באפוצים שהן דחוקים הלכך אסור להטביל בהן עד שתרפם:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה