קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ג
מתני' לא יכסנו משתחשך. שאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזרה שמא ירתיח:
ממלא הקיתון. של צונן:
ונותן לתוך הכר. כדי שתפיג צנתו:
גמ' נטלו מבעוד יום. כלומר פשיטא אם נטלו מבע"י וכו':
נטלו מבע"י וקדש עליו היום. מהו מי אמרינן דה"ל כמטמין בתחלה או לא:
אם נתקלקלה הגומא. שהיתה טמונה בה אסורה להחזיר:
ומכירה. שהיה נתון בו ליתנו לכירה אחר שרי:
ה"ג והייתי מעלה לו חמין:
מדיוטי עליה:
וה"ג ומר ר' ירמיה בי ר"ש וה"פ אר"י בר"ש:
מכירה לטמינה. ליטול קדירה מכירה וליתנה לתוך גומא שהיתה קדירה טמונה בו אסור:
מטמינה לטמינה. כגון מטמינת כסות לטמינת פירות והדומה לו:
צריכה. מבעיא לן:
נתגלה. הקדירה הטמונה:
נתגלה מבע"י וקדש עליו היום. מהו מי אמרינן דה"ל כמטמין בתחלה בשבת ואסור או לא ולא איפשיט':
כמה יהא עליהן. מכוסה ויהא מותר להוסיף בכיסוי:
אפילו מפה. מונחת עליהן מבע"י מותר להוסיף כסות וכלים משחשיכה:
ובלבד. שיהא מכוסה בדבר שהוא מועיל לשמר תומו:
אר"ח. אין צריך להיות דבר שהוא מועיל שהרי אין לך דבר שמכסין בו שלא יהא מועיל ופליג אדר"ז:
יאות. שפיר קאמר ר"ח:
אלו נוטל סמרטוט. והוא בגד בלוי ונותנו ע"ג ראשו בשעת הקור וכי אינו מועיל לו שלא יצטנן ראשו ה"ה ה"נ מועיל לקדירה:
אין טומנין לא שלג ולא צונן. בשביל שתפיג צנתן דגזרינן אטו הטמנה דחמין:
על הדא קדמייתא. פי' פריך על הת"ק ממתניתין:
אלא כר'. אתיא מתניתין דרבי מתיר ולא כרבנן:
ומשני כאן לשעה. הא דמתיר במתניתין ליתן תחת הכר או הכסת לשעה מועטת ולא מיחזי כהטמנה:
כאן לשהות. הא דאסרו חכמים בשנתנו לשם להיות שם זמן רב ומיתזי כהטמנה ואסור:
הדרן עלך פרק במה טומנין