אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

מתני' אלא על תביעת <>[כן הוא הגירסא במשנה שבמשניות אבל בירוש' הגירסא על שבועת ממון.] ממון כפקדון. שאלו העידוהו היו מחייבין אותו ממון אבל זה אם העידוהו לא היה מחוייב לשלם שהיה יכול לומר חוזרני בי:

מתני' מפני שקדמה שבועה לעדות. ורחמנא אמרה ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע שקדמה העדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדותו דוהוא עד משמע שהיה עד בשעת שבועה:

אמר ליתן כו'. ממתני' שמעינן האומר ליתן מתנה לחבירו יכול לחזור בו:

ריב"ז. הקשה לפני ר"א והאי הן שאמר זה ליתן לאו בצדק היה שהרי הוא חוזר בו והתורה אמרה והין צדק שיהא הן שלך צדק ולמה יחזור בו:

ומשני בשעה שאמר. ליתן הו של צדק היה שבאותו שעה היה דעתו ליתן ועכשיו הוא שחוזר בו:

גמ' למה. אהא דתנן עמד בבהכ"נ כו' קאי ומיבעיא ליה מאיזה טעם הן פטורים אי משום שאינו יודע המשביע אם יודעין העדות או דלמא משום שאין כוונתו להשביע דוקא אילו אלא מספק משביען עם אחרים ובעינן שיכוון למי שמשביע:

מה נפק מביניהון. מאי בינייהו:

משכן שנים שנים. משך שנים והשביען וחזר ומשך שני אחרים מהן והשביען:

ה"ג אין תימא משום שאינו יודע ליהן אינו יודע בהן ואין תימר משום שאינו מתכוין להן הא מתכוין להן. וה"פ אם נאמר הטעם משום שאילו יודע אם יודעין העדות הכא נמי אינו יודע ופטורין ואם הטעם משום שאין מתכוין להם בכה"ג חייבין שהרי ריון להן בפני עצמן:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה