אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה י

הלכה ט

מתני' נוהג באנשים ובנשים. איידי דבעי למיתני שבועות העדות נוהגות באנשים ולא בנשים כו' תנא בהנך נוהגות בכל אלו:

ברחוקים ובקרובים. כגון שאתן לפלוני רחוק או קרוב:

בכשרים. לעדות או פסולים:

מפי עצמו. שהוציא הוא השבועה מפיו:

שבועת שוא בקרובים ורחוקים. אמר על איש שהיא אשה בין רחוק בין קרוב:

אחת זו ואחת זו. אחת שבועת שוא ואחת שבועת ביטוי מושבע מפי אחרים חייב:

גמ' נפש נפש. הא דתנן בסיפא אחת זו כו' חייב יליף ליה בגז"ש נפש נפש נאמר בשבועת ביטוי ונפש כי תשבע לבטא בשפתים ונאמר בשבועת העדות ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד כו' מה נפש הנאמר בשבועת העדות עשה את המושבע מאחרים כנשבע מפי עצמו שנאמר בעדות ושמעה קול אלה והיינו מאחרים:

ה"ג אף נפש האמור בשבועת ביטוי עשה המושבע כנשבע:

חוץ מן המימר כו'. אע"ג דלא עביד מעשה לקי:

בשם. בשמו של הקב"ה:

לית כאן מימר. לא תיתני מימר בכלל לאוין שאין בהן מעשה דמימר בדיבורו עושה מעשה שעושה מחולן קדשים:

נשבע לשקר מנין. דלוקה:

כי לא ינקה ה'. ה' הוא דלא מנקה אבל ב"ד של מטה מלקין ומנקין איתו:

ליראה את השם. שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה וכן המקלל את חבירו בשם מוציא את השם לבטלה וכתיב בתריה והפלא ה' את מכותך שיטול מכות והיינו מלקות:

מינה. מהאי קרא ליראה וגו' שהנשבע לשקר אפי' לא הזכיר שם ה' אינו ירא את השם וקרינן ביה אם לא תשמור לעשות ליראה את השם:

מכיון שקילל. כו'. כלומר אף ר' יוחנן יליף ליה מדכתיב ליראה את השם:

מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו:

נשבע לשקר וקילל לחבירו בשם. בבת אחת לר"י חייב שתים משום לא תשא ומשום ליראה וגו' ולר"ל אינו חייב אלא אחת לפי ששניהן נאמרו בלאו א' ליראה את השם:

הדרן עלך שבועות שתים

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה