קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ג
מתני' חייב על כל אחת ואחת. מדקאמר פת פת על כל מין ומין ש"מ לחלק דאי לאסור עליו כל מינים הללו ותו לא הל"ל פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין:
שבועה שלא אשתה יין שמן ודבש. כגון שהיה חבירו מסרהב בו ואומר לו בא ושתה עמי יין שמן ודבש היה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא דכי אשתבע אמאי דמסרב בו אשתבע יין שמן ודבש ל"ל שמע מיניה לחלק:
גמ' ה"ג ואכל פטור שבועה שלא אוכל פת וכרכה בחרצנין וזגין חייב אחת ואם היה נזיר חייב שלש. וה"פ כשכרך האיסור בעלי קנים שאינן מין אוכל ובלעו פטור דחוצץ וה"ל כאלו לא בלעו אבל כרכו בחרצנים דה"ל מין מאכל חייב אחת אע"פ שלא נהנה גרונו ממנו מ"מ כיון שהוא כרך במאכל אינו חוצץ וה"ל כאלו נהנה מגוף האיסור:
ואם היה נזיר חייב שלש. אחת על הפת מחמת השבועה ועל החרצנין אחת ועל הזגין אחת מפני שהוא נזיר כדתנן נזיר פ"ו וחייב על הזגין בפני עצמן ועל החרצנין בפני עצמן וקא משמע לן דלא בטלי:
גמ' בכולל. דברים המותרים והאסורים יחד בשבועתו הא דפליגי ת"ק סובר מגו דחיילא שבועה על המותרים חיילא נמי אדברים האסורין באיסור שבועה:
אבל בפורט. פירש בשבועתו שלא יאכל דברים האסורים אפי' רבנן מודו שאין שבועה חלה על האסורים שהרי מושבע ועומד הוא:
אפי' בכולל. נמי סברי רבנן שאין השבועה חלה על האיסורין דלא אמרינן כולל באיסור שבועה אלא בחצי שיעור איירי מתני' וקאמרי רבנן דחייב שאינו מושבע עליו מהר סיני ומשום שבועה מיחייב: